איך יודעים שהשם טוב?

בס"ד

שלום וברכה,

אני מציע לקרוא שני מאמרים שכתבתי על הגיהנום:

https://www.hidabroot.org/article/211728

https://www.hidabroot.org/article/119361

במאמרים אלה יש יישוב לשאלותיך.

העולם הבא הוא מקום רוחני, ויש בו שכר ועונש לנשמות על מעשיהם הטובים והרעים בעולם הזה.

הגיהנום הוא מקום של עונש, אשר מתקן את הנשמות על חטאים שעשתה ופגמו בה (ניתן לחשוב על כך כמו על בגד שהתלכלך, וצריך לעבור כביסה).

כמו שרופא טוב מרפא את החולה על ידי ניתוח, כך ה' מרפא את הנשמות על ידי הגיהנום, במטרה שייכנסו לגן עדן שלמים ומתוקנים. הנשמות בעולם הבא מודות אפילו על הגיהנום, בדיוק כשם שחולה מודה לרופא שמנתח אותו לתועלתו ורפואתו.

ייסורי הגיהנום בעולם הבא הם ייסורים רוחניים, וחכמים המשילו ייסורים אלה לאש, אך הם ניתנים בעולם הבא מידה כנגד מידה, על מה שהנשמה חטאה בו. כל סוג צער שגרמה או עוון שבו פגמה חוזר ושב אליה כבומרנג. ובכך מכפר לה. אלא אם זכתה לעשות תשובה בעולם הזה.

עלינו לזכור שכל הנשמות שמגיעות לעולם הבא חוזרות למציאותן האמיתית - מציאות רוחנית טהורה ללא גוף (ה"אני" האמיתי שלך הוא הנשמה). ובמילא הנשמה שלנו אינה דומה ברגשותיה והשגותיה בעולם הבא למה שאנו חושבים ומרגישים בעולם הזה. כאן אנו חיים בהסתר פנים ובתוך גוף חומרי ותאוות חומריות של אכילה ושתייה ופרייה ורבייה, ומחשבות אנושיות מוגבלות על טוב ועל רע. לעומת זאת בעולם הבא חוזרת הנשמה למה שהיא באמת - תודעה רוחנית טהורה שמבינה את המציאות האמיתית. ואז היא גם נזכרת בכל הגלגולים הקודמים שלה, היא מבינה את כל מה שלא הבינה בעולם הזה. הנשמה זוכה לדבר עם אלוקים ומבינה את העולם הבא, מבינה את סיבת הייסורים שעברה, מבינה את תכלית הבריאה, ומבינה שהכל הכל הכל הוא לטובתה המוחלטת ונעשה בחסד מוחלט מאת הבורא שאוהב אותה אהבה אדירה, ועושה הכל בחכמה הגדולה והמושלמת ביותר שיש, עד שלא ניתן להוסיף או להחסיר מתוכניתו דבר - כי הכל נעשה בשלמות. ולכן הנשמה בעולם הבא בוטחת בקב"ה בטחון מוחלט ואין לה שום טענה נגדו חלילה, כי בעולם הבא הכל כבר גלוי ומובן וידוע. כך אמרו חז"ל (פסחים דף נ, עמוד א): "לא כעולם הזה העולם הבא: העולם הזה - על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת. לעולם הבא כולו (אומר): הטוב והמטיב". 

רק בעולם הזה, שהוא עולם של הסתר פנים, יש לנו שאלות על ייסורים ועל צדק ומוסר. אך בעולם הבא כל השאלות נפתרות מאליהן. ואלוקים יודע בחכמתו ורחמנותו להעניש בדיוק כפי הצורך, ולא מעבר לצורך. הנשמה בעולם הבא חוזרת למציאותה האמיתית ויש לה כוחות רוחניים גדולים יותר מאשר העולם הזה, כך שגם יש בכוחה לספוג ייסורים ותיקון שאין ביכולתנו לעמוד בו בעולם הזה בגופנו החומרי והשברירי.

מכל מקום, אל לך לתת ליצרך לדמיין את אלוקים כרודן אכזר חלילה וחס. 

נסה להבין שיש חוקים במציאות הזו, והחוקים הללו נועדו לטובתנו הסופית. אלוקים אינו כועס ונוקם בנו כמלך אכזר חלילה, אלא נוהג בנו כאבא רחום ואוהב גם כשהוא מעניש. כך נאמר בתורה: "וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' א-לוהיך מיסרך" (דברים ח, ה).

העונש אין מטרתו להזיק, אלא מטרתו לתקן, הוא ניתן מתוך אהבה גדולה לעזרתנו, ולא מתוך כעס ושנאה להזיקנו חלילה.

כל אחד מאיתנו מבין שאדם שמכניס את ידו לאש - יכווה. זה חוק במציאות. אם יכניס אדם ידו לאש ויכווה, ואחר כך יבכה על "עונשו" - הרי לטיפש ייחשב. הוא הביא על עצמו את ייסוריו. 

גם ברוחניות יש חוקים, ואדם שמפר את החוקים הללו ניזק באופן טבעי על פי חוקי התורה. על זאת אמר שלמה המלך החכם באדם: "איוולת אדם תסלף דרכו, ועל השם יזעף לבו".

התורה הקדושה שאלוקים מסר לנו באהבתו - נועדה ללמד אותנו את חוקי הבריאה הרוחנית, למען נטיב לעצמנו ולא נזיק לנשמתנו הרוחנית. כל עבירה מזיקה לנו ופוגמת בנשמתנו, ומונעת מאיתנו את הקירבה לקב"ה.

נסה לחשוב על ילד קטן שאביו אומר לו להתרחק מחומצה, למרות זאת הילד מכניס את ידו לחומצה. האב האוהב לוקח מיד את היד של בנו למים ומשפשף אותה בכח כדי להסיר את החומצה. בזמן הזה הילד צווח וצועק: "אבא, אני מצטער, אמרתי לך שאני מצטער, אז למה אתה מעניש אותי עכשיו?"

הילד אינו מבין שאביו משפשף את ידו לא כדי להענישו, אלא כדי להצילו מהנזק שגרם לעצמו!

כל חטא הוא פגם שאנו פוגמים בעצמנו. וחטאי כרת דומים לאדם שכורת לעצמו יד או רגל.

נסה לחשוב על אדם שכל חייו עישן סיגריות למרות שהרופא אמר לו להתרחק מזה, עד שהוא מקבל סרטן ריאות, וצריך כעת לעבור השתלה. האם הוא יכעס על הרופא ש"מכאיב" לו? כמובן שלא, הוא כמובן יודה בכל ליבו לרופא שמצילו ומרפא אותו למרות הנזק שגרם לעצמו.

גם בעולם הבא מבינות כל הנשמות את תכלית הייסורים והגיהנום, והן מודות לקב"ה אפילו על הייסורים, ממש כשם שמודים לרופא מנתח שמרפא אותנו לאחר שהזקנו לעצמנו. כך גם הגיהנום והייסורים בעולם הבא נועדו כדי לתקן את מה שאנו פגמנו והרחקנו עצמנו מהקירבה אל האור האלוקי. ואין דבר שהנשמה רוצה בו יותר בעולם הבא מאשר להתקרב אל האלוקות.

העבירות והחטאים מונעים זאת, והייסורים מתקנים את פגמיה, ומאפשרים לה להשיג את תכליתה הנצחית.

כדי להתחזק באמונה ישרה ונכונה בנושא הייסורים והצדק האלוקי, אתה חייב חייב חייב לשבת ולקרוא את סדרת המאמרים הבאה, ולא לדלג:

אם אבא אוהב - אז למה כואב?

https://www.hidabroot.org/he/article/125233

מלך אבא או חבר - כיצד להביט על אלוקים?

https://www.hidabroot.org/he/article/95502

למה אלוקים ברא את האדם?

https://www.hidabroot.org/he/article/109596

10 הוכחות לכך שה' אוהב אותך, על אף הייסורים

https://www.hidabroot.org/he/article/798

והמאמר החשוב ביותר בשבילך - אל תתייאש:

https://www.hidabroot.org/article/231233 

היצר הרע הרבה פעמים מטעה אותנו לחשוב שה' מצפה מאיתנו ליותר מידי, הרבה יותר ממה שאנחנו באמת יכולים. אבל חז"ל לא תיארו לנו עולם שבו ה' מדקדק עם בריותיו במידת הדין. להיפך, חז"ל אמרו במפורש שאין העולם יכול להתקיים במידת הדין, ולכן ה' בראו במידת הרחמים. כבר אמרו חז"ל שאין הקב"ה מדקדק עם הבריות מעבר לכוחם והבנתם, הנה המקור לדבריהם - (שמות רבה לד, א): "אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, ואינו מבקש אלא לפי כוחן". עוד אמרו חז"ל (בבא בתרא, דף טז, עמוד ב): "שאין אדם נתפס בשעת צערו". גם בהלכה אנו מוצאים שאין דומה מי שחוטא לתיאבון למי שחוטא להכעיס. ה' מבין את בריותיו ונוהג עם כל אדם לפי דרכו ויכולתו באופן האישי ביותר.
לחשוב את ה' לרחוק מליבנו היא עצת היצר הרע, שנועדה להרחיק אותנו מה' ולהכשיל אותנו בכעס ושנאה. הנביא אומר(שמואל א', פרק טז, ז): "כי האדם יראה לעיניים, וה' יראה ללבב". זה אומר ש-ה' רואה אותנו מבפנים, עמוק בתוך הלב, ולא רק מבחוץ.
 
כפי שראית, חז"ל כתבו בפירוש: "אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו, ואינו מבקש אלא לפי כוחם".
ה' אינו שופט אותך יותר מהיכולת שלך, ולא מצפה ממך להיות ברגע זה גדול הדור. העיקר שאתה מתקדם ואתה בעלייה, ועל זה צריכה להיות השמחה שלך.
גם לא נורא להתחרט - הבושה שלך על החטאים מסייעת גם היא בכפרה על אותם חטאים. ה' אינו אוהב את גבהי הלב (הגאוותנים), אך אוהב מאוד את רכי הלב, השפלים והענוים. לכן ה' קרוב מאוד לבעלי תשובה.
אך אל תיתן לאשמה לגרום לך להפסיק לאהוב את עצמך ואת ההתקדמות האדירה שלך. חשוב לעצמך, אם לא היית שומר תורה ומצוות, מה היית עושה כיום...? כעת הבט בכמה מצוות אתה זוכה כיום, כמה פעמים זכית להיות גיבור ולשמור את עצמך מחטא, ואיזה צדיק אתה בהשוואה למה שהיית אמור להיות ללא תורה.

ואחרון חביב: נסה לזכור שבסופו של דבר כל המוסר והרחמים שלך מגיעים אך ורק ממנו יתברך.

הבה נשאל כל אדם: מי הוא אשר נתן לך את כל הרחמים שיש לך על עצמך ועל אחרים? הרי ישנם בעולמנו אנשים אכזרים שאין להם רחמים על אחרים. גם לבעלי חיים אין רחמים על בני מינם (חתול לא חש רחמים על חתול שנדרס על הכביש). רחמים הם משהו מיוחד שניתן בלב האדם מאת אלוקים - הוא אבי כל הרחמים, וכל הרחמים מגיעים רק ממנו יתברך, וליהודים נתן רחמים מרובים! הוא הנקרא בלשון חז"ל בשם "רחמנא", המרחם, ובתורה נאמר עליו "ארך אפים ורב חסד". אף עמו ישראל נקראים "ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים".

מכאן עלינו ללמוד שהוא יתברך ודאי הרבה יותר רחמן מאיתנו, שהרי הוא מקור כל הרחמים, ורק בזכותו אנו מסוגלים לרחם. 

כל אכזריות או קושי לב שעשוי אדם לייחס חלילה לבורא - נובע רק מחוסר ידיעה על מעשיו, כי העולם הזה נסתר ולא מובן, חלק קטן מגלגולים רבים שאת תחילתם ואת סופם איננו יודעים. כשנגיע לעולם הבא, לעולם הנשמות, ונראה את העולם האמיתי, נבין שהוא יתברך אכן רחום וחנון יותר מכל אדם, ויותר מכל מה שיכולנו לשער.

בברכה,
דניאל בלס