קיום א-ל אחד

בס"ד
 
שלום וברכה,
 

גדולי הדורות ענו תשובות אמתיות ומדויקות, אך שפתם עשויה להיות קשה לבני דורנו. אנסה לפשט חלק מן ההוכחות בשפה עכשווית יותר:
 

1) הלוגיקה עוסקת בחובת ההוכחה: לדוגמה, אם מישהו יאמר לך שהבורא בצבע צהוב, על מי מוטלת חובת ההוכחה? כמובן שהחובה מוטלת על הטוען זאת. כנ"ל גם לגבי הטוען שיש יותר מבורא אחד. מי שטוען שיש שניים או יותר, עליו מוטלת חובת ההוכחה. לכן, אם אתה טוען שיש יותר מאל אחד, אתה תאלץ להוכיח זאת. נקודת המוצא שלנו היא שיש בורא אחד לפחות ובו אנו מאמינים כל עוד לא הוכח לנו אחרת.
בתור אדם רציונאל אני מבין שיש בורא ליקום, אבל אין לי סיבה להאמין שיש יותר מבורא אחד.
 
2) ההוכחה הלוגית העיקרית - מגביל ומוגבל: כל פילוסוף אמיתי מבין כי חייב להיות ראשון לכל הברואים כולם, בורא שהוא בהכרח אינסופי וחסר גבולות (כל מי שהוא סופי הוא גם מוגבל, ולכן תמיד יהיה בורא שקדם לו, עד שנגיע לסיבת הסיבות - הבורא האינסופי). מכאן שיכול להיות רק בורא אחד שהוא אינסופי ובלתי מוגבל. כל אליל אחר קיים רק בדמיון.
ונסביר בשפה פשוטה יותר:
כדי שיהיו "שני" אלים או יותר, צריכים להיות גבולות כלשהם בין האלים (אם אין ביניהם גבולות, מדובר רק באל אחד). ואם יש גבולות בין האלים, חייבת להיות סיבה לאותם הגבולות. סיבה זו היתה חייבת להיות קודמת לאלים (הרי מי קבע את הגבול ביניהם? מדוע הגבולות הם כך ולא אחרת? מי קבע את הכמות? את היכולת? את החילוק?). מכאן שהאלים הדמיוניים הם מוגבלים, והיה חייב להיות בורא אחד שקדם להם, בורא אחד שהוא אינסופי ואיננו מוגבל.
זוהי הוכחה לוגית חזקה מאוד, המוכיחה באופן חד-משמעי שמוכרח להיות רק בורא אחד ליקום. כל אמונה באלילים גם מאלצת להסיק על בורא שקדם והגביל את האלים, ובמילא האלים אינם יותר מאשר בובות ביד השליט האחד - הוא הבורא היחיד והאינסופי שברא הכל.
 
3) אחדות הבריאה מלמדת על אחדות הבורא: ככל שאנו לומדים יותר את האמת על המציאות שלנו, אנו רק מגלים עד כמה היא מלמדת על אחדות, אחדות המורה על בורא אחד. אתן לך דוגמה: הצמח בוקע מן האדמה והוא זקוק לה וניזון ממנה, אך הוא גם זקוק למים המגיעים מן העננים. המים הגיעו לעננים בתהליך ההתאדות, ובאמצעות כח המשיכה יורדים חזרה לאדמה בטיפות, כאשר הם מתפזרים ומגיעים אל הצמח הקטן שבצמחים. אך הצמח זקוק גם לאור השמש, והעולם סובב סביבה ובעיתים קבועים השמש מחממת את הצמח היכול עתה ליצור בתהליך הפוטוסינטזה את האנרגיה שהוא כה זקוק לה, אך קרניים ישירות יפגעו בצמח ויהרגו אותו, לכן אנו מוצאים שכבת אוזון סביב כדור הארץ עצמו, המסנן את קרני השמש עד לצמח. אך כאן לא תם העניין כי הצמח מוכרח להתרבות. לשם כך הוא יכול להשתמש ברוח כדי להעביר את זרעיו לאדמה, או לסירוגין, הוא מסוגל להשתמש בחרקים הנמשכים לצופו ומעבירים את אבקניו ממקום למקום בעזרת זיפיהם הדביקים. אנו רואים כאן תהליך בו לכל אחד יש חלק, בין אם תהיה זו הרוח או כח המשיכה, בין יהיו אלה מים או אדמה, ובין אם תהיה זו השמש או חרק בעל כנפיים. פעולת גומלין כזאת מלמדת אותנו על אחדות בבריאה ולא על מציאויות רבות (במיוחד בימינו שאנו יודעים שכל החומרים עשויים בעצם מאטומים, וכל היקום כולו פועל על פי אותם כוחות טבע). לכל המתרחש בבריאה יש בסופו של חלק פעיל במחזור האחיד שביקום. אנו אמנם רואים כוחות רבים בעולם אך כולם מלמדים על כח אחד השולט בכולם.

4) עצם ההגדרה של שניים מבוססת על העובדה שלשניים יש חילוקי דעות והם אינם זהים בכל מעשיהם. זוהי הסיבה שהאלים בכל התרבויות מזוהים בדרך כלל ככאלה אשר יש להם מלחמות אלה עם אלה, מחלוקות, תככים ויצרים. אלים אלה בדרך כלל חולקו אף לזכרים ונקבות ומוכרח שיהיו להם גופים, אחרת לא יוכלו להבדיל ביניהם. עצם הטענה כי מדובר בשני אלים, יוצרת מצב בו הם יחסיים זה לזה, אחרת הם לא שניים אלא אחד. שני אלים מוכרחים למשל להיות בגדר של זמן. האם תמיד היו יחד או שנבראו זה לצד זה או שהופיעו בזמנים שונים. ההגדרה של שניים יוצרת מצב בו כל אל צריך להיות יחסי לעומת האחר. אלים כאלו צריכים להיות גשמיים וחומריים, כי מצב של גבולות מוכר לנו רק בעולם הגשמי. ברור לנו שהמציאות שאנו רואים רחוקה מתיאורים גשמיים ובהמיים אלו של אלילים. גם המלאכים ביהדות הם שליחים, אשר ביחס לבורא הם סופיים וגבוליים גם כן.
בתרבויות השונות האלים היו מצויירים ומפוסלים, וכך האמינו האנשים שהם באמת נראים. זאוס נטען להמצא בעננים שמעל הר האולימפוס, פוסידון נטען להמצא במעמקי הים שבחופי אתונה שביוון. לכולם היו "הורים", תכונות מסויימות, גבולות, מראה וגדרים. גם רעיון הוא דבר מוגדר. ואם פוסידון נטען להיות אליל בעל מצבי רוח משתנים - משמע שמישהו הגביל אותו וקבע את תכונותיו. רק בורא אינסופי שמכיל הכל אינו זקוק למגביל
 
5) שני אלים או יותר אינם יכולים להיות מוחלטים, הם אינם יכולים להיות אינסופיים והם אינם יכולים שלא להיות מוגבלים. מטבעם הם חייבים להיות מוגבלים זה ביחס לזה. אנו כפופים למימדים של זמן ושל חומר, של כמות ושל כובד. לכן אנו מצפים מהבורא, שהוא יהיה מעל החומר ושלא יהיה מוגבל בשום אופן. אך אם היו קיימים שני אלים, ברור לנו שהם היו מוגבלים, כי אחד מהם בודאי יכול היה להגביל את השני ואז השני היה מוגבל. ואם שניהם לא יכולים להגביל זה את זה, הרי הם שניהם מוגבלים האחד ביחס לשני ומכאן ששניהם מוגבלים ואינם מוחלטים. מכאן שיכול להיות רק בורא אחד אינסופי.
 

6) ההוכחה הפילוסופית: הוכחה פילוסופית חד-משמעית: כל דבר שאפשר לשאול עליו "למה הוא כך ולא אחרת?" מעיד על היותו מוגבל בידי כח אחר שקבע את גבולותיו. ללא המגביל, לא היה הדבר נשאר מוגבל. כל הגבלה היא בעצם אפשרות שיצאה אל הפועל בידי מגביל מתוך אפשרויות רבות (נתאר לעצמנו בדרך משל כוס זכוכית מלאה במים. הכוס נותנת צורה למים, ובלעדי הכוס המגבילה את המים, היו המים נשפכים לכל עבר ומאבדים את צורתם). לכן נשאלות השאלות, מדוע היקום שלנו מוגבל לכמות מסויימת של חומר ואנרגיה, להתנהגות מסויימת מאוד של החומר, שהרי אפילו המרחב והזמן מוגבלים. שאלות אלו מחייבות את המסקנה שיש מגביל שקדם להם, וקבע את צורתם ואת גבולותיהם. אך אם היקום כולו מוגבל, אז נשאלת השאלה, מהי המציאות האמיתית שניצבת מאחורי כל מציאות אחרת?
ובכן, המציאות היחידה שלא צריכה סיבה ומגביל, יכולה להיות אך ורק מציאות שאין בה אף גבולות כלל: מי שאינו חומר ואינו תלוי במרחב, כלומר אינסופי; ואין בו חילוק והפרדה המגבילים אותו, ולכן הוא אחד מוחלט; ואינו תלוי בזמן ושינוי, כלומר הוא נצחי ללא התחלה וללא סוף, ולכן נמצא בכל מקום ובכל זמן; ואינו מוגבל ברמת האינטליגנציה והידיעה שלו, כלומר יודע הכל ונמצא בכל, ובמילה אחת: אלוקים. מכיוון שאלוקים אינו מוגבל לאף תכונה והגבלה, אז לא ניתן לשאול עליו "מדוע הוא כך ולא אחרת".
אלוקים הוא איפוא המציאות היחידה שחייבת להיות קיימת בכל מצב ומאחורי כל מציאות אפשרית אחרת. ומכאן ההוכחה הפילוסופית הגדולה ביותר, שאלוקים הוא האינסוף, הוא שורש המציאות וסיבת כל הסיבות, והינו המציאות האמיתית שמקיימת אותנו.
וכמו שסיכם הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פרק א): "יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש שם מצוי ראשון.  והוא ממציא כל הנמצא; וכל הנמצאים מן שמיים וארץ ומה ביניהם, לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו... הוא לבדו האמת, ואין לאחר אמת כאמיתו. והוא שהתורה אומרת "אין עוד מלבדו", כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו"
 

חפש בגוגל את המילים "שיחה גורלית", ותהנה מהסבר מורחב על שאלה זו, ושאלות חשובות נוספות באמונה.

 
בברכה,
דניאל בלס