הציווי למצוות והשכר בעולם הבא

בס"ד
 
שלום וברכה,
 

אין סתירה בין הדברים. אנו מבקשים להיפטר מן הסבל - כי הוא מקשה עלינו לקיים את המצוות. כאשר אדם נדרש לעמול עבור קיומו ובטחונו, אין לו זמן ופנאי לגדול בתורה ולעסוק ברוחניות.

התורה מבטיחה שכאשר עם ישראל יקיים תורה ומצוות בנאמנות, הוא יזכה לביטחון ורווחה כלכלית אשר יאפשרו לו לעסוק בתורה בנוחות וללא טרדות, וכך יזכה להגדיל שכרו לעולם הבא - לעסוק בתכלית החשובה ביותר: "והגית בו יומם ולילה", "בלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". אך אם מתרשל בתפקידו חלילה, גדלים העיכובים והמניעות המאפשרות לו ללמוד תורה ולגדול בה. בדרך שבה אדם רוצה לילך - בה מוליכין אותו מן השמים.

כך כותב הרמב"ם על הגאולה, בהלכות מלכים פרק יב:

"לא נתאוו הנביאים והחכמים ימות המשיח--לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שירדו בגויים, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח:  אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, כמו שביארנו בהלכות תשובה.ח  [ה] ובאותו הזמן, לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה ולא קנאה ותחרות--שהטובה תהיה מושפעת הרבה, וכל המעדנים מצויין כעפר.  ולא יהיה עסק כל העולם, אלא לדעת את ה' בלבד.  ולפיכך יהיו חכמים גדולים, ויודעים דברים הסתומים העמוקים; וישיגו דעת בוראם כפי כוח האדם, שנאמר "כי מלאה הארץ, דעה את ה', כמים, לים מכסים" (ישעיהו יא,ט)."

בברכה,

דניאל בלס