מי שנמצא בשירותים ושומע דברי קדושה, מה עליו לעשות?

שבוע טוב,

כתב רבנו בעל החות יאיר זצ"ל בספרו מקור חיים (סימן פה סעיף ב) שאין איסור שמיעת קול לומד ומתפלל ומברך בבית הכסא מכיון שהוא אונס גמור, וגם מי ששומע בלי רצונו אינו משים לב ואינו מהרהר. ע"ש.

וכן נשאל הגר"ח פלאג'י זצ"ל בספרו שו"ת לב חיים חלק ג' (סימן ו) אודות מי שבית הכסא שלו סמוך לבית הכנסת או לחברת תלמוד תורה שלומדים התינוקות בכל יום תמיד, וכשנכנס לשם לעשות צרכיו הוא שומע דברי תורה אם יש איסור בדבר או לא -

ובראשית דבריו כתב, שלכאורה נראה לאסור, שהרי הלכה פסוקה היא בשלחן ערוך (סימן פה סעיף ב) שאפילו להרהר בדברי תורה אסור בבית הכסא ובבית המרחץ ומקום הטינופת, וכל שכן שומע שנחשב כקורא. ושוב כתב, שלפי האמת נראה שהוא מותר על פי דברי הגמרא (זבחים דף קב עמוד ב) שאם מהרהר בדברי תורה בבית הכסא לאונסו - אין בזה איסור, וגם כאן אנוס הוא לעשות צרכיו. ע"ש.

וכך היא דעת הגאון מבוטשאטש זצ"ל בספרו מילי דחסידותא (אות קנז) שכתב, ואודות הזכרות הנשמעות לאזני אדם בעל כרחם, וכגון מה שההכרח ברוב מקומות שיהיו הבתי כסאות סמוך לדריסת הרגל מבית הכנסת או בית המדרש, ולפעמים אי אפשר לעצור נקביו בתוך זמן שאי אפשר לאטום אזניו מלשמוע דברי קדושה, נראה שכעין מה דקיימא לן ששם הקדוש שנכתב ולא נתקדש אין בו איסור מחיקה, כן הוא גם כן בזה, כיון שאין ההרהור עם כוונה ורצון. יעויין שם עוד בדבריו.

וכן ראה בשו"ת יביע אומר חלק ה' (חלק אורח חיים סימן יא בגליונות ומילואים הערה 2).

ומכל מקום אם אתה יכול תשתדל להסיח דעתך על ידי קריאת ספרי חולין וכיוצא בזה או לסתום את האוזניים. ואם אין באפשרותך אין בזה איסור וכאמור.

בברכה,

הלל מאירס