האם צריך להקפיד לא לאכול את קצה הלחם משום שכחה?

שלום רב,

אין מקור ברור לזה שאכילת קצה הלחם גורמת לשכחה. ויש שחששו לכך ויש שלא. על כל פנים גם אם היא באמת גורמת לשכחה אין חיוב להקפיד על זה.

מקורות: ראה להגאון רבי יצחק יעקב וייס זצ"ל בשו"ת מנחת יצחק חלק ט' (סימן ח אות ז) שכתב, שאף על פי שלא ידוע לו מקור לזה, מכל מקום כן הוא נוהג להיזהר בזה מעולם על פי דברי הירושלמי במסכת תרומות (פרק ח הלכה ג) שצריכין לחוש למה שהבריות חוששין. אולם לעומת זאת ראה בספר ארחות רבנו חלק ג' (עמוד קד אות כג) שהגאון רבי יעקב ישראל קניבסקי זצ"ל אמר שלא מצא מקור לזה, ובביתו לא הקפידו על זה. ועיין להגאון רבי מנשה קליין זצ"ל בשו"ת משנה הלכות חלק י"א (סימן קמח) שכתב, שכן מורגל בפי העולם שהוא קשה לשכחה. ועיין שם מה שכתב לבאר בזה.

ומכל מקום גם אם אכילת קצה הלחם באמת גורמת לשכחה, אין חיוב להקפיד על זה, ואינו עובר על מה ששנינו במסכת אבות (פרק ג משנה ח) כל השוכח דבר אחד ממשנתו, מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו, שנאמר (דברים ד ט) "רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך", כי כבר מבואר בספר חסידים (סימן תתרח) שמי שאוכל דברים קשים לשכחה אינו עובר על איסור זה, על פי דברי המשנה באבות שם שאינו מתחייב בנפשו עד שישב ויסירם מלבו. ע"ש. וכן העלה בשו"ת יביע אומר חלק ט' (חלק אורח חיים סימן צה אות ז).

בברכה,

הלל מאירס