דיוקים בנושא נטיות הפוכות: התאווה רעה או לא?

שלום וברכה

אעתיק את דברי הרמב"ם בפרק שישי בשמונה פרקים להרמב"ם שם תראי בצורה ברורה את ההבדל בין הדברים שאת רצית  לטעון ולא מצאת את המילים הנכונים. 

אָמְרוּ הַפִילוֹסוֹפִים, שֶׁהַמּוֹשֵׁל בְּנַפְשׁוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁיַּעֲשֶׂה הַמַּעֲשִׂים הַמְעֻלִּים - הֲרֵי הוּא עוֹשֶׂה הַטּוֹבוֹת וְהוּא מִתְאַוֶּה לְמַעֲשֵׂי הָרָעוֹת וּמִשְׁתּוֹקֵק לָהֶם, וְהוּא נִפְתָּל עִם יִצְרוֹ, וּמִתְנַגֵּד בְּמַעֲשֵׂהוּ לְמַה שֶּׁיְּעִירוּהוּ אֵלָיו כֹּחוֹ וְתַאֲוָתוֹ וּתְכוּנַת נַפְשׁוֹ, וְהוּא עוֹשֶׂה הַטּוֹבוֹת וְהוּא מִצְטָעֵר בַּעֲשִׂיָּתָן. אֲבָל הַמְעֻלֶּה - הֲרֵי הוּא נִמְשָׁך בְּמַעֲשֵׂהוּ אַחַר מַה שֶּׁיְּעִירוּהוּ אֵלָיו תַּאֲוָתוֹ וּתְכוּנָתוֹ, וְיַעֲשֶׂה הַטּוֹבוֹת וְהוּא מִתְאַוֶּה וּמִשְׁתּוֹקֵק לָהֶן. וּבְהַסְכָּמָה מִן הַפִילוֹסוֹפִים, שֶׁהַמְעֻלֶּה יוֹתֵר טוֹב וְיוֹתֵר שָׁלֵם מִן הַמּוֹשֵׁל בְּנַפְשׁוֹ. אֲבָל, אָמְרוּ, אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲמֹד הַמּוֹשֵׁל בְּנַפְשׁוֹ בְּמָקוֹם שֶׁהַמְעֻלֶּה עוֹמֵד בְּהַרְבֵּה מִן הַדְּבָרִים, וּמַדְרֵגָתוֹ פְּחוּתָה בְּהֶכְרֵחַ, לִהְיוֹתוֹ מִתְאַוֶּה לְפֹעַל הָרָע, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יִפְעֲלֵהוּ, אֲבָל תְּשׁוּקָתוֹ לוֹ הִיא תְּכוּנָה רָעָה בַּנֶּפֶשׁ. וּכְבָר אָמַר שְׁלֹמֹה כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, אָמַר: "נֶפֶשׁ רָשָׁע אִוְּתָה רָע" (משלי כא, י). וְאָמַר בְּשִׂמְחַת הַמְעֻלֶּה בְּמַעֲשֵׂה הַטּוֹבוֹת, וְהִצְטָעֵר מִי שֶׁאֵינוֹ מְעֻלֶּה בַּעֲשִׂיָּתָן, זֶה הַמַּאֲמָר: "שִׂמְחָה לַצַּדִּיק עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, וּמְחִתָּה לְפוֹעֲלֵי אָוֶן" (שם שם, טו). הֲרֵי זֶה מַה שֶּׁיֵּרָאֶה מִדִּבְרֵי הַתּוֹרָה, הַמַּתְאִים לְמַה שֶּׁזְּכָרוּהוּ הַפִילוֹסוֹפִים.
וְכַאֲשֶׁר חָקַרְנוּ אַחַר דִּבְרֵי הַחֲכָמִים בְּזֶה הָעִנְיָן, מָצָאנוּ לָהֶם, שֶׁהַמִּתְאַוֶּה לָעֲבֵרוֹת וּמִשְׁתּוֹקֵק לָהֶן - יוֹתֵר טוֹב וְיוֹתֵר שָׁלֵם מֵאֲשֶׁר לֹא יִתְאַוֶּה לָהֶן וְלֹא יִצְטָעֵר בְּהַנָּחָתָן. עַד שֶׁאָמְרוּ, שֶׁכֹּל מַה שֶּׁיִּהְיֶה הָאָדָם יוֹתֵר טוֹב וְיוֹתֵר שָׁלֵם - יִהְיוּ תְּשׁוּקָתוֹ לָעֲבֵרוֹת וְצַעֲרוֹ בְּהַנָּחָתָן יוֹתֵר חֲזָקִים, וְהֵבִיאוּ בָּזֶה מַעֲשִׂיּוֹת, וְאָמְרוּ: "כֹּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ" (סוכה נב ע"א). לֹא דַּי בָּזֶה, אֶלָּא שֶׁאָמְרוּ כִּי שְׂכַר הַמּוֹשֵׁל בְּנַפְשׁוֹ גָּדוֹל כְּפִי שֵׁעוּר צַעֲרוֹ בְּמָשְׁלוֹ בְּנַפְשׁוֹ, וְאָמְרוּ: "לְפוּם צַעֲרָא אַגְרָא" (אבות ה, יט). וְיָתֵר עַל כֵּן, שֶׁהֵם צִוּוּ שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מוֹשֵׁל בְּנַפְשׁוֹ, וְהִזְהִירוּ מִלּוֹמַר: אֲנִי בְּטִבְעִי אֵינִי מִתְאַוֶּה לְזֹאת הָעֲבֵרָה, וַאֲפִלּוּ לֹא אֲסָרַתָּהּ הַתּוֹרָה, וְהוּא אָמְרָם: "רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא יֹאמַר אָדָם אֵי אֶפְשִׁי לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּחָלָב, אֵי אֶפְשִׁי לִלְבּשׁ שַׁעַטְנֵז, אֵי אֶפְשִׁי לָבוֹא עַל הָעֶרְוָה, אֶלָּא אֶפְשִׁי, וּמָה אֶעֱשֶׂה וְאָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם גָּזַר עָלַי" (ספרא לויקרא כ, כו).

וּלְפִי הַמּוּבָן מִפְּשָׁטֵי שְׁנֵי הַדְּבָרִים בִּתְחִלַּת הַמַּחְשָׁבָה, הֲרֵי שְׁנֵי הַמַּאֲמָרִים סוֹתְרִים זֶה אֶת זֶה. וְאֵין הַדָּבָר כֵּן, אֶלָּא שְׁנֵיהֶם אֱמֶת, וְאֵין בֵּינֵיהֶם מַחְלֹקֶת כְּלָל. וְזֶה, שֶׁהָרָעוֹת אֲשֶׁר הֵן אֵצֶל הַפִילוֹסוֹפִים רָעוֹת - הֵן אֲשֶׁר אָמְרוּ שֶׁמִּי שֶׁלֹּא יִתְאַוֶּה לָהֶן יוֹתֵר טוֹב מִמִּי שֶׁיִּתְאַוֶּה לָהֶן וְיִמְשֹׁל בְּנַפְשׁוֹ מֵהֶן, וְהֵם הַדְּבָרִים הַמְפֻרְסָמִים אֵצֶל בְּנֵי הָאָדָם כֻּלָּם שֶׁהֵם רָעוֹת, כִּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וּגְנֵבָה, וְגֵזֶל, וְהוֹנָאָה, וְהַזֵּק לְמִי שֶׁלֹּא הֵרַע, וּגְמֹל רָע לַמֵּיטִיב, וְזִלְזוּל הוֹרִים, וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלֶּה. וְהֵן הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר יֹאמְרוּ עֲלֵיהֶן הַחֲכָמִים עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם: "דְּבָרִים שֶׁאִלְמָלֵי לֹא נִכְתְּבוּ רְאוּיִים הָיוּ לְכָתְבָן" (יומא סז ע"ב), וְיִקְרְאוּן קְצָת חֲכָמֵינוּ הָאַחֲרוֹנִים  אֲשֶׁר חָלוּ חֳלִי 'הַמְדַבְּרִים': 'הַמִּצְווֹת הַשִּׂכְלִיּוֹת' .

וְאֵין סָפֵק כִּי הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תִּתְאַוֶּה לְדָבָר מֵהֶם וְתִשְׁתּוֹקֵק אֵלָיו - הִיא נֶפֶשׁ חֲסֵרָה, וְכִי הַנֶּפֶשׁ הַמְעֻלָּה לֹא תִּתְאַוֶּה לְדָבָר מֵאֵלֶּה הָרָעוֹת כְּלָל, וְלֹא תִּצְטָעֵר בְּהִמָּנְעָהּ מֵהֶן.

אֲבָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָמְרוּ הַחֲכָמִים שֶׁהַמּוֹשֵׁל בְּנַפְשׁוֹ מֵהֶם יוֹתֵר טוֹב וּשְׂכָרוֹ יוֹתֵר גָּדוֹל - הֵן הַמִּצְווֹת הַשִּׁמְעִיּוֹת, וְזֶה נָכוֹן, כִּי אִלְמָלֵא הַתּוֹרָה לֹא הָיוּ רָעוֹת כְּלָל, וּלְפִיכָך אָמְרוּ שֶׁצָּרִיך הָאָדָם לְהַנִּיחַ נַפְשׁוֹ עַל אַהֲבָתָם, וְלֹא יָשִׂים מוֹנְעוֹ מֵהֶם אֶלָּא הַתּוֹרָה וְהִתְבּוֹנֵן בְּחָכְמָתָם, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, וּבַמֶּה הִמְשִׁילוּ. שֶׁהוּא לֹא אָמַר: לֹא יֹאמַר אָדָם אֵי אֶפְשִׁי לַהֲרֹג אֶת הַנֶּפֶשׁ, אֵי אֶפְשִׁי לִגְנֹב, אֵי אֶפְשִׁי לְכַזֵּב, אֶלָּא אֶפְשִׁי וּמָה וְכוּ'; וְאָמְנָם הֵבִיא דְּבָרִים כֻּלָּם שִׁמְעִיִּים: בָּשָׂר בְּחָלָב, וּלְבִישַׁת שַׁעַטְנֵז וַעֲרָיוֹת. וְאֵלֶּה הַמִּצְווֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֵן אֲשֶׁר יִקְרָאֵן ה': 'חֻקּוֹתַי', אָמְרוּ: "חֻקִּים שֶׁחָקַקְתִּי לְךָ וְאֵין לְךָ רְשׁוּת לְהַרְהֵר בָּהֶם, וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מְשִׁיבִין עֲלֵיהֶן, וְהַשָּׂטָן מְקַטְרֵג עֲלֵיהֶן, כְּגוֹן פָּרָה אֲדֻמָּה וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ" (יומא סז ע"ב) וְכוּ'. וְאוֹתָן אֲשֶׁר קְרָאוּן הָאַחֲרוֹנִים 'שִׂכְלִיּוֹת' - יִקָּרְאוּ: 'מִצְווֹת', כְּמוֹ שֶׁבֵּאֲרוּ הַחֲכָמִים.

וּכְבָר הִתְבָּאֵר מִכֹּל מַה שֶּׁאֲמַרְנוּהוּ, אֵילוּ עֲבֵרוֹת יִהְיֶה מִי שֶׁלֹּא יִשְׁתּוֹקֵק אֲלֵיהֶן יוֹתֵר טוֹב מִמִּי שֶׁיִּשְׁתּוֹקֵק אֲלֵיהֶן וְיִמְשֹׁל בְּנַפְשׁוֹ מֵהֶן, וְאֵילוּ מֵהֶן יִהְיֶה הַדָּבָר בָּהֶן לְהֵפֶך6. וְזֶה חִדּוּשׁ נִפְלָא, וְהַשְׁלָמָה מֻפְלָאָה בֵּין שְׁנֵי הַמַּאֲמָרִים, וּלְשׁוֹן שְׁנֵי הַמַּאֲמָרִים מוֹרָה עַל אֲמִתַּת מַה שֶּׁבֵּאַרְנוּהוּ

כפי שאת רואה עריות הם מהדברים שאדם צריך לומר אפשי אבל הבורא גזר עלי. את יכוהל להתווכח עם המרצה האם נטיות הפוכות שייכות לצד אחד של המצות או לצד השני אבל קשה להחליט מי צודק בענין.

בהצלחה,

בנימין שמואלי