למה שיער אישה נקרא "ערווה" רק לאחר הנישואין?

שלום רב,

אמנם יש חיוב ברור מן התורה על אישה נשואה לכסות את שיער ראשה (יעויין מסכת כתובות דף עב סוף עמוד א), אולם לא נתפרש בבירור אם טעם המצווה משום צניעות או טעם אחר.

ומה שאמרו חז"ל (מסכת ברכות דף כד עמוד א) שיער באישה ערווה, אין זה אלא משום שמאחר שהתורה מצווה על אישה נשואה לשים כיסוי ראש, ממילא לשיער שלה יש דין של מקומות מכוסים בגוף, ולכן הוא בכלל ערווה. מה שאין כן אישה פנויה שאין עליה כל חובה לשים כיסוי ראש, יש לשיער שלה דין של מקומות מגולים בגוף שאינם בכלל ערווה.

ובאמת דעת כמה מגדולי הפוסקים שמכיוון שבמציאות רבות בנות נשואות יוצאות ברשות הרבים בגילוי שיער הראש, שוב אין שערן בגדר ערווה שהרי הפך למקום מגולה, ואין איסור לומר דברי קדושה כנגדן (ערוך השלחן אורח חיים סימן עה סעיף ז ובן איש חי שנה א' פרשת בא אות יב. וכן יעויין באורך בשו"ת יביע אומר חלק ו' חלק אורח חיים סימן יג).

כמובן שאין כוונת הפוסקים שיש היתר כל שהוא לנשים נשואות ללכת בלי כיסוי ראש, כי בוודאי החיוב מן התורה לשים כיסוי ראש נשאר במלוא תוקפו וחומרתו, אלא שמכיוון ששיער באישה ערווה רק מכוח המציאות שהוא מקום מכוסה, ממילא כשהמציאות השתנתה ונשים לא מקיימות חיוב זה, שוב אין שיער ראשן בכלל ערווה.

בברכה,

הלל מאירס