מוסר בנתינה

היי רציתי לשאול משהו שאני עסוק בו כבר זמן רב.
כשאני נותן לאחר אני מרגיש תחושה עילאית, באיזשהו מקום אני מתמכר לתחושה הזו וממשיך לתת. אך העיניין שאני מרגיש שאין שום הקרבה בנתינה. הרי אני מרגיש מעולה ממנה, אזי אני עושה אותה בשביל עצמי ?! אם אני לא מרגיש הקרבה בנתינה אז על מה בעצם אני מוותר. שאלו זו מייסרת אותי כבר המון זמן ולא מצאתי תשובה עליה.
עוד שאלה אחת היא. שכתוצאה מעבודה עצמית יסודית וקשה, אני מרגיש אושר רוחני ובאיזשהו מקום אני מרגיש אגואיסט כשאני מרגיש טוב. כי אני גיליתי מה שאחרים לא מצליחים. כאשר אני מרגיש מעולה והחבר בעצבות. אני מרגיש אגואיסט שאני מאושר בזמן שהוא לא מוצא את נפשו. ופה גם נכנס עיניין הנתינה שגורם לי להרגיש טוב עוד יותר ובמידה רבה מגביר את תחושת האגואיסטיות כשאני רואה את ההבדל בהרגשה שלי להרגשה של החברה שלידי.
אז איפה ההקרבה בנתינה? ולמה אני מרגיש רע כשטוב לי ורע לאחר? איך לטפל בזה ?
תודה