איך מותר להיכנס להריון בשבת?

שאלתך במקומה, והיא מתחזקת פי שבעה לנוכח העובדה שהזמן האידיאלי על פי חז"ל לקיום היחסים הוא דווקא בליל שבת. ובכן, היו מהצד השני של המתרס – בין אלו שפנו עורף למסורת ישראל, שאכן אסרו בהחלט את קיום היחסים בשבת וראו בעצם המעשה עניין של חילול שבת, והיו גם מי שטען שעל פי האסטרולוגיה ראוי שלא לקיים יחסים בשבת. וכך כותב הרבינו בחיי (דברים יח י): "וראיתי בספר ידיעת הכוכבים ורוחניות שלהם הנקרא אגרת גאלינוס, ...כי מי שרוצה להמשיך אליו רוחניותו של שבתאי שהוא כוכב המשמש ביום שבת, שיש לו למעט באכילת הבשר ובשאר כל המאכלים ושימנע מתשמיש המטה ושילבש בגדים שחורים ויעשה תמונת אריה של נחושת והשעה לשבתאי והמזל לגדי וישחטו על אותה תמונה חתול שחור ואז יתקרב אליו לעבוד עבודתו ויגיד לו עתידות, עד כאן באותה אגרת העתקתיו משפת הגרי אל שפה ברורה היא שפת לשון הקודש.

והנה זה מחכמת התורה העולה על חכמת הכוכבים והמזלות שצוותה אותנו במצות השבת אשר כוכב שלו שבתאי שנעשה בהיפך מכל זה, כי החכמה הזאת סבה גדולה לתחלואי הנפש, וחכמת התורה להם תחבושת ורטייה, החכמה הזאת אסרה אכילת הבשר ביום שבת ולמעט במאכלים, ואנו נצטווינו שנתענג ביום השבת לאכול בשר ולשתות יין וכל דבר שיערב לנו, שנאמר (ישעיה נח) וקראת לשבת ענג, החכמה הזאת אסרה התשמיש ואנו עיקר עונה בשבת, שנאמר (תהלים א) אשר פריו יתן בעתו, החכמה הזאת תלביש שחורים ואנו נלבש ביום שבת מילת וצבעונים, שנאמר (ישעיה נח) וכבדתו מעשות דרכיך, והם המלבושים הנכבדים, וברוך אל עליון אשר חנן אותנו דעה והשכל בידיעת תורתו ומצוותיו ומנע אותנו מלטעות אחר הכוכבים והמזלות".

בספר היובלים (מהקראים הראשונים – פרק ז) כתוב כך: "איש אשר יחלל את היום הזה [שבת] אשר ישכב עם אשתו מות יומת". והביא שיטה זו בפירוש אבן עזרא (שמות לד כא) וזה לשונו הפיוטית: "בחריש ובקציר תשבות - אמר ענן [הקראי] ימחה שמו כענן. כי זה על משכב האישה. והלא תכסהו בושה.

כי אם אמרנו כי ביד הגבר החריש. הלא במלת קציר יחריש". ובספר כרמי שומרון (עמוד 27) מביא מאגרות השומרונים (מתגוררים היום בשכונת מרקה בחולון, וחלקם על הר גריזים בשטחי הרשות הפלשתינאית): "ולא נשכב עם אשה ולא נבעור בו אש בשבת, ויהודאים ישכבו עם האשה בלילות השבת", והקראים בספריהם האריכו לבסס את האיסור הזה, ובעיקר `אלקירקיסני` בספרו פרק יג ופרק יד, [הועתק מערבית לעברית במאסף `חורב` ניו יורק תרצ"ה], ותוכן דבריהם לאסור קיום יחסים בשבת מכיון שהאיש והאשה נטמאים על ידי כך ונאמר זכור את יום השבת לקדשו, לכן אסור לעשות דברים שיביא לידי טומאה, וכן יש לאסור שזה דומה לזריעת זרעים וכמו שנאסרה הזריעה בשדה כך יש לאסור את הזריעה הזאת, וכן יש מביניהם שהטעימו לאסור מטעם היגיעה והתאמצות שיש בזה, וכו`, את כל דבריהם תשא הרוח.

אולם חכמי ישראל כמו רבינו סעדיה גאון כתב להתיר ללא עוררין, ודחה את כל דבריהם, וקבע כי מכיוון ששלמה המלך קורא להזדווגות בשם `תענוגות` הרי זה נכלל בכלל הציווי `וקראת לשבת עונג`, ואדרבא זהו מכלל חיוב העונג בשבת. וכל דברי הקראים יש בהם עירבוב מושגים מבהיל, ראשית מה שקבעו כי הטומאה שיש במעשה זה היא סתירה לקדושת השבת, היא טעות מיסודה כי טומאה הלכתית איננה ההיפך מקדושה, היא אכן ההיפך מ`טהרה` אבל לא מ`קדושה`, יכול האדם להיות טמא ובאותו העת קדוש וצדיק, ויכול אדם להיות טהור ובאותו העת להיות רשע בדעות ומעשים, על `קדושה` הזהירה התורה בשבת, ולא על טהרה.

קדושה הוא בקדושת המצוות וקדושת הדעת, `אשר קדשנו במצוותיו`. רעיון ה`זריעה` הוא רעיון בטל מיסודו שכמעט אין צורך להשיב עליו, לפי המסורה בתורה שבעל פה נלמדים כללי המלאכות שלשים ותשעה במספר על פי הרעיון של סמיכות שבת למלאכת המשכן, שכל המלאכות שנצרכו לבניית המשכן הם אלו שנאסרו בשבת, ואפי` זריעה בעציץ שאינו נקוב אינו איסור מן התורה, אלא שחכמים אסרו זאת מפני הדמיון לזריעה בעציץ נקוב שאיסורו מן התורה [היצירה שיש בהזדווגות, אם תהיה, נעשית מאליה במעשה אלוקי כפי שהטביע בטבע, המזריע רק גורם ליצירה שתבוא בהמשך].

חכמי ישראל המליצו רבות על קיום היחסים דוקא בליל שבת, ואף התקינו תקנות מיוחדות ומאכלים מיוחדים לתועלת העניין כמבואר במסכת בבא קמא סוף פרק שביעי. ויש האומרים כי תקנה זו נועד באמת להוציא מלבם של צדוקים, קראים, וטועים אחרים שיבקשו לאסור את הבעילה בשבת מסיבות לא אמיתיות. בספר הזוהר יש התייחסות רבה לנידון קיום יחסים בליל שבת דוקא וההשפעה כתוצאה מכך.

בהצלחה – מנשה ישראל