האם מותר להתפלל כשיש ריח רע של לול/רפת?

שלום רב,

אסור להתפלל כשיש ריח רע של לול תרנגולים או רפת של בהמות.

ובאותם מושבות שיש לולים ורפתות, ופעמים שריח רע וסרחון מתפשט בכל הסביבה בבתים ובבתי כנסת, אזי כיוון שאי אפשר להימלט מריח זה, אפשר לסמוך על ההיתר של צואה הנמצאת ברשות אחרת שדינה כריח רע שאין לו עיקר ומותר בלימוד תורה. ולעניין ברכות וקריאת שמע ותפילה יש לפזר מטהר אוויר שיסלק את הריח הרע.

מקורות: כך נפסק בשלחן ערוך (סימן עט סעיף ז) צואת התרנגולים ההולכים בבית דינם כצואת בהמה חיה ועוף, אבל הלול שלהם יש בו סרחון ודינו כצואת אדם. ומבואר שם (סעיף א) שבצואת אדם אפילו כשאינו רואה צריך להרחיק ארבע אמות ממקום שכלה הריח.

ולגבי רפת, ראה משנה ברורה (ס"ק כז) בשם החיי אדם, דהוא הדין דיר של בהמה גם כן דינו כצואת אדם כי יש בו סרחון והוא מאוס. ואמנם בביאור הלכה שם הביא מהקצור שלחן ערוך שכתב שלא נהירין לו דבריו וגם הפוסקים לא הזכירוהו. אולם כתב, שמכל מקום נראה לו ברור להלכה דהדין עם החיי אדם, ולא מטעמו, אלא משום שרפת בקר הוא בכלל אשפה, וכבר אמרו דסתם אשפה אפילו אם אין ריחה רע אסורה מחמת חזקת אשפה שיש בה צואה עד שיבדוק. וגם הקצור שלחן ערוך יודה לזה. ע"ש.

וכן פסק הגר"ע יוסף זצ"ל בספר הליכות עולם חלק א' (עמודים קכה-קכו) שאסור לקרוא קריאת שמע כנגד דיר של בהמות. ומכל מקום בדיעבד אם קרא, ויודע שלא היה שם ריח רע, אין צריך לחזור ולקרוא.

ומש"כ ובאותם מושבות וכו', ראה פסקי תשובות (שם אות ז).

בברכה,

הלל מאירס