איך צריך להתייחס לחילוני?

שלום וברכה

מי שהכי קל לדון לכף זכות הם אלו שלא חונכו לתורה ומצוות ואל ידועים מחשיבות המצוות ובוודאי שיש לדון אותם לכף זכות שאילו היו יודעים טעם ומתיקות התורה והמצוות היו בוודא מקיימים את המצוות.

אין כל ספק שיש לקרב חוטאים וכמבואר במשנה מסכת אבות פרק א הלל ושמאי קבלו מהם הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה: וכדברי הרמב"ם שם בפירוש המשנה אמרו, שאהרן, עליו השלום, כשהיה מרגיש או כשהיו מספרים לו על אדם שתוכו רע, ושבידו עבירה, היה מקדים לו שלום, ומתחבר עמו, ומרבה לספר עמו. והיה ההוא מתבייש, ואומר: אוי לו, אילו ידע אהרן צפוניו ומה שיעשה, לא היה מתיר לעצמו להסתכל בי, כל שכן לדבר עמי, ואמנם אני אצלו בדמות איש מעלה. הרי אני מצדיק את מחשבתו. ויחזור בתשובה, וישוב להיות מתלמידיו, ומן הנהנים ממנו עצה ותושיה. אמר ה' בתארו אותו בזו המדה הנכבדה: +מלאכי ב ו+ "בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעוון". ואל זה הדבר המפורסם עליו התכוון הלל.

והנה דברי שו"ת משנה הלכות חלק ט סימן תה 

בענין בעלי תשובות מתי יש לקרבם ומתי יש לרחקם 

ג' בשבת לסדר לשון חבה התשמ"ב בנ"י יצו"א.
מע"כ הרה"ג וו"ח נו"נ עוסק בקירוב לבבות מזכה את הרבים חו"ב כש"ת מוה"ר חיים דוד אקרמן שליט"א ראש ישיבת אש התורה. 

אחדשכ"ת בידידות. יקרת מכתבו קבלתי רצוף בו שאלות משברות הלב על חורבן אחינו בנ"י בעונ"ה שגרמו להם האומות ועכשיו העיר ה' רוח טהרה והרבה מהם שומעים בת קול מן השמים וחוזרים בתשובה ומעכ"ת זכה להיות אמצעי ויש לו כמה שאלות ורוצה לדעת חוו"ד העני'. 

א) ראשונה במה שהקשה בשעה שׁעֵת לקרב עד כמה צריך לקרב ומתי אין לקרבו, הנה דבר גדול שאל אשר א"א באמת להשיב על זה ובפרט לא בדרך כלל וצא וראה בהלל ושמאי בהאי גיורא שדחפו שמאי הזקן באמת הבנין והלל קרבו ולימים נזדמנו שלשתן בפונדק אחד ואמר אותו הגר קפדנותא דשמאי רצה לטורדני מן העולם וענותנותיה דהלל קרבני ויחולו ברכות על ראשו ואם התם נחלקו אבות העולם ועיין תוס' ומהרש"א שם איך למדו הלל תורה קודם שקבל עליו גירות ובתשו' רע"א ותי' משום דהלל הי' בטוח שיקבל עליו הרי כיון דידע שיחזור למוטב לגמרי קבלו אפילו לא רצה עדיין לקבל עליו את הכל ומיהו אפשר בדידן כיון שכבר מחויב אם אינו רוצה לקבל הכל הרי הוא עברין ורשע אבל לאידך גיסא ודאי כל מה שאפשר להציל צריך וחייב להציל וכיון שרוב מהם הם בכלל תינוקות שנשבו הם בכלל חנוך לנער לפי דרכו עיין לשון הרמב"ם בפיה"מ פ"י מסנהדרין משנה דכל ישראל בד"ה וכת חמישית ואתה המעיין בספר הזה תבין זה המשל שאני ממשל לך והרמב"ן באגרת השני לבנו ר' אברהם ז"ל וז"ל במרעה השלום תנהלו הצאן ובנאות אהבה תרביצו העדר ועוד ראוי לכם להזהיר בנחת את הכל להניח העסק ירא שמים ישב וישקוד על ספר תורה שבכתב ושבע"פ כי הוא בית חיינו ובזה מעלתינו תגדל השומע ישמע והחדל יחדל שאי אפשר להוכיח לכוף כל ישראל להיות חסידים ובזה נהגו אבות העולם ליסר מזה חכמים גדולים אף כי למנוע מן ההגיון תלמידים המתחילים ללמוד כמו שמצאתי בתשו' רבינו האי גאון ז"ל לנגיד מ"כ שכתב לו בלשון הזה, תקון הגוף ומישור הנהגת האדם הוא עסק המשנה והתלמוד ואשר טוב לישראל כי למוד התורה יועיל לעצמו ולחכמים שכמוהו ויועיל לעמי הארץ כי ימשכם לדרכי המצות והתורה עכל"ק. 

עכ"פ פשוט דהלכות אלו הם דיני נפשות ואין דנין דיני נפשות אלא בב"ד של כ"ג ולפני הבע"ד ולכן הי' צריך לדון על כל בעל תשובה בפני עצמו ולהתיעץ עם גדולי התורה בכל פרט ופרט וכל המקרב נפש אחת לאבינו שבשמים כאלו קיים עולם מלא והמרחקו ח"ו להיפוך והנביא אלישע נענש על שדחקו לגחזי בשתי ידים וכן אותו האיש שנהפך לשטן לכל ישראל הי' על שרחקו ריב"פ ואבינו יעקב נענש על דינה על שהטמינה מעשו שאולי אם הי' נושאה היתה מחזירתו למוטב, ובגמ' ב"מ פ"ה איקלע רבי לאתריה דר"ט אמר להו יש לו בן לאותו צדיק שהיה מקפח את בניו אמרו לו בן אין לו בן בת יש לו וכל זונה שנשכרת בשנים שוכרתו בשמונה אתיוה לקמיה אמר ליה אי הדרת בך יהיבנא לך ברתאי הדר ביה איכא דאמרי נסבא וגירשה איכא דאמרי לא נסבה כלל כדי שלא יאמרו בשביל זו חזר זה ולמה ליה כולי האי דאמר רב יהודה אמר רב וכו' כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד (ירמיה ט"ו) וכל המלמד את בן ע"ה תורה אפילו הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה מבטלה בשבילו שנאמר אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה (ירמיה ט"ו). 

ובגמ' סנהדרין צ"ט ב' ותמנע היתה פילגש לאליפז למאי נ"מ תמנע בת מלכים היתה דכתיב אלוף לוטן תמנע וכל אלוף מלכותא בלא תגא הוא בעית להתגייר באת אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו אמרה מוטב להיות שפחה לאומה זו ולא גבירה לאומה אחרת לסוף נפיק מינה עמלק מאי טעמא דלא בעי להו לרחקה ע"כ ע"ש ומסתמא מה שלא קרבוה הי' להם טעם שנביאים היו והרי אבות גיירו כל מי שבא להתגייר ואולי ראו שיצא ממנה עמלק בנבואה ולכן הרחיקוה והם לא ראו שע"י ההרחקה יצא עמלק עכ"פ אפילו ע"ז שריחקו את תמנע נענשו כל ישראל וכ"ש על אחינו בני ישראל שמצוה לקרבם ומעשה דר"י ור"ל ידוע ואשת ר"ע לר"ע ועיין רמב"ם פ"ז מה"ת. ובמשה רבינו ע"ה כתיב ורבים השיב מעון. ועיין אוה"ח הקדוש פ' ויקרא עה"פ כי יקריב מכם ירמוז לצוות לאנשי חיל להשתדל לקרב לבבות עם בנ"י לעבודת ה' ולזה יקרא קרבן לה' וכו' והאדון ב"ה יתאוה לקרב הרחוקים והנפרדים וצוה להוכיח לכל הרחוק ולקרב לבו גם העניש למעלים עין מהדבר והגדיל שכר המזכה את הרבים ע"ש. 

ומיהו לאידך גיסא יש גם אחריות גדול לגבי כלל ישראל מלהכניס בכרם ישראל ח"ו פסולים ומושחתים מעשרה יוחסים שיתערבו ח"ו בכלל ישראל ולפעמים אפילו אינם מזרע ישראל או למחצה ולשליש ולרביע וגדולה מזו שעושים את הנקראים בע"ת היחסנים על חשבונם של בני ישראל שהיו שומרי תורה ומצות כל ימי חייהם והוא מטבע האדם שמקרב האחד על חשבונו של השני ובפרט על צדיקים ואנשי מעשה והרבה ראינו מאותם שהם מקרבים את הרחוקים ביותר ובאותו הזמן הם מבזים לת"ח וצדיקים ואנשי מעשה שמסרו נפשם כל ימי חייהם על התורה וכבר הארכתי מזה במקום אחר ולכן פשוט שבע"ת שמתחיל להתפלל או פחות מזה איננו חשוב יותר מבחור ב"ת ת"ח שיושב ולומד בישיבה מילדותו ולכן עכ"פ כל מה שהיו סובלים מבן ישיבה יש לסבול מהם ועכ"פ לא יעדיפו אותם על בחורי ישיבות שלא טעמו טעם חטא וכבר הארכתי מזה בספרי משנה הלכות ח"ז סי' רי"א י"ב י"ג י"ד ועוד שם סי' רי"ז רי"ח רי"ט ע"ש קצת מאלו הענינים ואין כדאי לכפול את הענינים וכל זה ללמד על הכלל כולו יצא אבל על כל יחיד ויחיד א"א לכתוב כי כל אדם יש לו תוכן נפש אחר וכמו שאין דנין דיני נפשות אלא אחד לעצמו הכ"נ כל אחד הוא נפש מישראל שראוי לישב ולפסוק עליו בכוכד ראש ולכן לא אכתוב רק מריחוק מקום בדרך כלל ותן לחכם ויחכם. ואדרבה כיון דאין דנין על כל פרט היא הנותנת דאין זה רק בגדר הלכה בדיני תורה שניתן לכתוב בכל מקום ובכל זמן מה שהראינו מן השמים בס"ד. 

בהצלחה,

בנימין שמואלי