רגשות אשמה

שלום כבוד הרב,
משפחתי תמיד הייתה מסורתית, אך בעקבות מקרה במשפחה, התחלנו להתחזק. אני חושבת שזה הדבר הכי טוב שקרה לי, כי מאז שהתקרבתי לקב״ה אני בת אדם מאושרת יותר ופחות דאגנית. אני מרגישה שתמיד יש לי על מי לסמוך ועל מי להישען, ולמרות שאני מתפללת כבר כמה שנים, היום אני קוראת את התפילות בשמחה רבה ובהתרגשות.
עם זאת, מתעוררים בי גם רגשות אשמה. אני מוצאת את האשמה בכמה היבטים בחיים שלי:
הראשון הוא נושא הלהט״בים. אני קוראת המון ספרים, בהם גם דמויות להט״ביות ואני מרגישה שהקב״ה כועס עליי שאני חושפת את עצמי לזה. יש לי גם חברות מהקהילה ואני מרגישה אשמה שאני תומכת בהן ושאני מכירה בזכויותיהן ומרגישה שאבא כועס עליי ומאוכזב ממני. אני מניחה כי כל בן אדם מאמין יודע כמה כואב זה כשאתה מרגיש שהקב״ה, אבא שבשמיים, מאוכזב. אבל מצד שני אני לא יכולה להתעלם מהרגשות שבתוכי והן שאני מקבלת ואוהבת גם אנשים שהם הומואים ולסביות ושאני חשופה לקהילה הזו גם דרך ספרים וסדרות (וכמובן דרך חברותיי).
הדבר השני שאני שמה לב שבו שאני מרגישה אשמה הוא שאני נהנית מספרי פנטזיה. אני מפחדת שהקב״ה יחשיב את זה, אולי, כעבודה זרה או יכעס עליי שאני קוראת את זה. אני משתדלת להיות חשופה לדת ולתורה ומשתדלת לצפות בכמה שיותר שיעורי תורה גם כי זה עוזר לי מאוד וגם כי אני רוצה להראות לקב״ה שהוא היחיד.
מתנצלת, כבודו, על ההודעה הארוכה אך זה משהו שיושב לי על הלב כבר המון זמן. תודה מראש על תשובתך ומאחלת לך יום טוב.