חברה והשקפה
בני גד ובני ראובן
- כ"ח תמוז התש"פ
שאלה
א) משה בא בטענה "האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה ולמה תניאון וכו'" איך הטענה נפטרת באמרם "וישבו בנינו בערי המבצר" ולמה זה לא יגרום איזשהו רפיון לכלל ישראל שהם חוששים להביא את בניהם למרות שהם אולי מוכנים ללכת כי יתכן שהם סומכים על גבורתם אך את הילדים כדאי להשאיר הרחק מן הזירה?
ב) איך הם אמרו "כי באה נחלתינו אלינו" כשהם עדיין דנים עם משה על התנאים ועדיין לא היתה שום הסכמה ולא קבלו כלום? הקושיה מתעצמת כאשר ההוראה היתה לחלק את הארץ לתשעת המטות וחצי המטה "כי לקחו וכו'" לפני קיום התנאי.
ג) בשורה התחתונה - מה היתה כוונת משה לעשות עם כל השטח לולא בקשתם? להשאיר ריק? או שהם היו מקבלים בכל מקרה והטענה היתה על צורת הבקשה או על שאכלוה פגה?
תשובה
שלום וברכה
א. זה שהם מוכנים לצאת בחזית מראה שהם אינם מפחדים כלל מהמלחמה. עם ישראל אינו עם צר עין ואין להם כל צורך שילדים יבואו למלחמה.
ב. רמב"ן במדבר פרשת מטות פרק לב פסוק יט
(יט) כי באה נחלתנו אלינו - כבר קבלנוה בעבר המזרחי, לשון רש"י. ואינו הגון שידברו כן לפני משה לאמר כבר קבלנוה, כי איננו בידם אבל ברצונו הדבר תלוי, ולא קבלוה עד שיתננה הוא להם. אבל כך אמרו, כי לא תנחילנו אתם למעט נחלתם בארץ הטובה שלהם, כי באה אלינו הנחלה הראויה לנו שהיא ארץ מקנה ולנו המקנה יותר משאר השבטים, והיא דרך בקשה לא דרך מריבה. או שיאמרו, כי לא ננחל אתם, כי אפילו אם לא תחפוץ לתת לנו עתה את הארץ נעבור עמהם אנו וכל אשר לנו, אבל לא ננחל אתם כי נשוב אל הארץ הזאת שהיא נחלתנו הראויה לנו, ושאנחנו רוצים בה ואין שאר השבטים חפצים בה כלל:
ג. באור החיים הקדוש מבואר שזה היה אמור להיות מחסן.
בברכה,
בנימין שמואלי
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il