אמונה-חובת ההשתדלות

שלום וברכה

הנה קצת מקורות בעניין וישמע חכם ויוסיף עוד.

לא כל הנביאים מתנבאים בסגנון אחד בדיוק ויש בזה כמה מהלכים כפי שעיניך תחזינה מישרים

פסיקתא  דברים פרשת ראה דף כה עמוד ב 

וברכך ה' אלהיך יכול לבטל הברכה משתלחת. תלמוד לומר בכל אשר תעשה הברכה משתלחת בפועל כפים: 

מדרש תהלים   מזמור קלו 

[י] תנא דבי אליהו פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום מצאני אדם אחד שהיה בו מקרא ואין בידו משנה אמר לי רבי רוצה אני לומר לפניך דבר אחד ומתירא אני שמא תקפיד אמרתי לו ח"ו אם אתה שואלני בדבר תורה, א"ל ר' מפני מה כתיב נותן לחם לכל בשר, וכתיב נותן לבהמה לחמה (תהלים קמז ט), וכי אין אדם מכין לחמו, א"ל זהו דרך ארץ עושה בידיו והקב"ה מברך מעשה ידיו, שנאמר למען יברכך ה' אלהיך בכל מעשה ידך (דברים יד כט), יכול יהא יושב ובטל, ת"ל אשר תעשה (שם שם /דברים י"ד/) א"ל תשובה זו היא שטה ראשונה שאמרתי לך, והיא מקובלת בעיני, אמר לו בני אשיבך צא ולמד מן השוטה כשנטלה ממנו חכמה אינו יכול לפרנס עצמו שעה אחת, כך בני אדם כשנטלה מהם דעה חשובים כבהמה וכחיה ועוף, והקב"ה מחלק מזונות לכל באי עולם. 

כלי יקר בראשית פרק כז 

ויש אומרים שוי"ו של ויתן הוראה שלא יסמוך האדם על הנס אלא יעשה את שלו ככל אשר ימצא בכוחו לעשות ומה שיחסר הטבע ישלים הנס כמו שאמרו חז"ל (ספרי ראה סד) יכול אפילו יושב ובטל תלמוד לומר בכל אשר תעשה. לכך נאמר ויתן רצה לומר אחר שעשית כבר כל אשר היה בכוחך לעשות אז גם ה' יתן לך מאוצרו הטוב כמו שנאמר (תהלים פה יב) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף גם ה' יתן הטוב וגו'. כי מתחילה צריך אתה לעשות פעולתך, אמנם באמת דוקא, כי לא ישלח ה' עזרו למי שפועל פעולות ותחבולות אנושיות לא בצדק ולא באמת ומשפט, אבל למי שיתעסק באמת ואמונה ישלם ה' עזרו מקודש, וכשהפעולות האנושיות נצמחים תחילה מארץ, אז על צד החסד השקיף ה' ממרומו ובמה השקיף. גם ה' יתן הטוב וארצנו תתן יבולה, במלת גם חתם כל הענין והוא מבואר מעצמו:

פנים יפות דברים פרק ח 

יז) ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. הנה אמר דהמע"ה [תהלים סב, יג] ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, כבר פירשנו בכמה מקומות, לפי פשוטו נראה כי אין טובה לאדם להיות מזונותיו ע"פ נס שלא כדרך הטבע, כמ"ש חז"ל [שבת לב א] אם נעשה לו נס מנכין לו מזכיותיו, ואמרו עוד [ברכות נה א] כי הסומך על הנס מזכירין לו עונותיו, ושמעתי לפרש מ"ש האשה הצרפית לאליהו ז"ל [מ"א יז, יח] מה לי ולך איש האלהים כי באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני, והיינו מפני שאמר עשי לי משם עוגה קטנה בראשונה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרונה כי כה אמר ה' וגו', שהיינו שיהיה העוגה שלי ממה שהיה מוכן אצלה ולא ע"פ נס ולך ולבנך תהיה ע"פ נס, וז"ש מה לי ולך שהקדמתו והוצאתו לי ואח"כ לך ולבנך ע"י נס, וזהו הגרם להזכיר עוני, וכבר כתבנו במ"ש וברכך ה' בכל אשר תעשה כי אף שהמזונות הוא ברכה מן השמים, ואם לא יעשה כלל מוכרחת הטובה לבוא בדרך נס, אין זה מן המובחר אלא שיעשה מעשה מועט וה' ישלח לו ברכה, כמו שנאמר [תהלים א, ג] וכל אשר יעשה יצליח, וכן כתב גבי יוסף ואשר הוא עושה ה' מצליח [בראשית לט, ג] אבל ההצלחה בלא עשייה כבר פירשנו בזה מ"ש שהמע"ה [משלי יט, כד] טמן עצל ידו בצלחת, פירוש שסומך על הצלחה בלא עשייה כלל, אבל א"צ אלא עשייה מועטת שתשרה עליו הברכה, וז"ש [אבות פ"ב מ"ה] לא כל המרבה בסחורה מחכים, וז"ש ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, פירוש אף כי הכל מאת ה' אעפ"כ צוה הקדוש ברוך הוא לעשות מעשה מועט להיות נראה כמעשהו ולא על פי נס גמור:

של"ה מסכת חולין פרק נר מצוה 

. ודע, כי אי אפשר להיות לאדם לא פחות ולא יותר ממה שקצב לו השם יתברך ברוך הוא מידי שנה בשנה, ולא יאמר האדם אם כן אשב בטל, כי הנגזר לי מהשם יתברך על כל פנים היה יהיה, זה אינו, דכבר אמרה תורה (דברים טו, יח) 'וברכך ה' אלהיך בכל אשר תעשה', ואמרו רבותינו ז"ל (ספרי שם), יכול אפילו יושב בטל תלמוד לומר 'אשר תעשה'. ועל ידי עשייה מעוטה מזמין לו השם יתברך הנקצב לו. אבל אם לוקח וגוזל וחומס מה שלא ציוה ה', הוא עושה עבירה גדולה בחנם, והוא כדמות ענין שכפה רבי יוחנן בן זכאי לבר אחתיה ליתן צדקה (בבא בתרא י א), כי ידע כי נגזר להיות ניזק בממונו, כפה אותו לטובתו שילך בדרך צדקה. ועונש הגזל גדול במאוד, אף כשמת אין לו מנוחה עד שהשב ישיב את הגזילה להנגזל או ליורשי הנגזל, וכל זה בסוד הגלגול, וסוד זה רמזו (בבא קמא קג א) יוליכנו אחריו למדי (ראה עץ הדעת טוב פר' ויקרא), כלומר שיראה בחייו לתקן אפילו לילך בדרך רחוקה, כדי שלאחר מותו לא יוכרח להתגלגל רחוק רחוק. 

אוהב ישראל שמות פרשת תרומה 

כי התורה הקדושה מרמזת לנו איך יתנהג האדם בהעיר לבבו לעבודת הש"י ולעסוק בתורתו ויראתו שלא יאמר אלך ואעסוק בתורה יומם ולילה לבל אשגיח כלל מאין יבוא עזר פרנסת ביתי כדי חיי ואחר כך בבוא זמן האוכל וטפלי תלי ביה תתבלבל אז מחשבתו על ידי זה ח"ו ולא יוכל ללמוד כלל וכלל, ולא עוד אלא שיוכל לבוא לידי שיעמום ושיגעון ח"ו, או שילסטם הבריות בעצת היצר אשר יטהו לזה ח"ו. ולכן אין נכון לו לבחור בדרך כזה. אכן הדרך הטוב והישר שיברור לו האדם הוא שיסדר לו מקודם איזה מקום פרנסה למזון וטרף לביתו ושיסתפק בדרך המיעוט היותר הכרחי כדי להחיות נפשו ונפש אנשי ביתו בצמצום. על דרך (משלי יג, כה) צדיק אוכל לשובע נפשו. ולא ירדוף כרדוף הקורא בהערים אחר משא ומתן. רק יאמין בהש"י שיוכל להזמין לו במקומו די הצורך לפרנסת אנשי ביתו באיזה עסק מלאכה שיעסוק. כהבטחת התורה הקדושה (דברים טו, יח) וברכתיך בכל אשר תעשה. ואחר כך יטה שכמו לסבול עול תורה ומצות ומעשים טובים. וזהו טוב תורה עם דרך ארץ (אבות ב, ב), היינו כאשר כבר הכין לעצמו איזה עסק לפרנסה ויש מקום לחול עליו ברכת ה' יכין אז עצמו ללמוד התורה ולעסוק במצותיו בכל השגתו וכוחו. ואז לא תתבלבל מחשבתו ודעתו רק תהיה צלולה זכה וברורה בלימוד תורתו באמת וילך מעלה מעלה והוא על דרך מאמר חז"ל (ברכות לה ב) הרבה עשו כרבי שמעון בר יוחאי ולא עלתה בידן. אך אל יתאוה האדם אל תאוות המותרות ולתענוגי בני האדם ושלחן מלכים הגם כי כל ישראל בני מלכים הם ונאה להם להתנהג ברחבות ידים ובוותרנות. עם כל זה תורתן מתי נעשית. וכבר הזהירונו חז"ל (אבות ו, ה) ואל תתאוה לשלחנם של מלכים ששלחנך גדול משלחנם כו'. והיינו כי לעתיד לבא גנוז לישראל שלחן ערוך ברב טוב באור הגנוז להצדיקים לעתיד לבא. ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה (אבות ד, כב). וזהו מרומז בפסוק ושמת את השלחן, שימה בעלמא משום כדי חייו דוקא לפרנסת ביתו בצמצום. ואז תוכל להשים את המנורה נכח השלחן. היינו על ידי זה שתכין לך איזה סדר בעסק פרנסה קצת על פי היותר הכרחי תוכל לבוא לחכמה עילאה ואור התורה כי שמן רומז לחכמה כנודע. ואת השלחן הידוע. ר"ל שלחן מלכים הראוי לך. תתן על צלע צפון, היינו לעתיד לבא אור הצפון להצדיקים. גם צל"ע הוא מספר ק"ץ בסוד ק"ץ הימין זהו בדרך פשוטו:
 

בית הלוי בראשית פרק מא 

שיעור ההשתדלות הנרצה אינו שוה בכל אדם רק כל אחד לפי ערכו, דמי שיכול להגיע לבטוח במעט מלאכה אזי מה שירבה להשתדל יותר מכפי הנצרך לו לזה השיעור כבר יחשב לו לחטא נגד מדת הבטחון כי הרבה להלוך אחרי ההשתדלות ולא בטח. ומי שבטחונו עדיין קטן משל חבירו יוכל לעסוק במלאכתו יותר מחבירו עד שגם הוא יהיה יכול להשקיט רוחו ולבו לבטוח בה' דעיקר בחינת בטחון הוא השקטת רוחו ולבו להשליך על ה' יהבו. ומי שמרבה בהשתדלות יותר מכפי הנצרך עונשו שמן השמים יוסיפו על הצטרכותו להשתדלות ולא יזומן לו פרנסתו רק ע"י יגיעת בשר הדרך שבחר לו. 

ולסיום דברי קדשו של רבינו בעל המאור ושמש שמות פרשת בשלח 

ונראה לפרש על פי רמז כך, דהנה בודאי גם עתה לא נִתְּנָה תורה אלא לאוכלי מָן (תנחומא שמות כ); רצה לומר, כי מי שרוצה לקבל עליו עול תורה - צריך להיות בעל בטחון בה' שלא לרדוף אחר פרנסה כל היום, רק ממעט בעסק ועוסק בתורה ותפילה (אבות פ"ד מ"י), ובודאי קודשא בריך הוא יזמין לו פרנסתו בכל יום ויום. הגם שנאמר (ראה דברים טו יח) וברכתיך בכל אשר תעשה, שמעתי הפירוש מהרב הקדוש מו"ה מרדכי אב"ד דנשחיז זצוק"ל שעקימת שפתיו הוי מעשה לענין מלקות (סנהדרין סה א), בודאי מדה טובה מרובה - שעקימת שפתיו בתורה הוי מעשה לענין זה שיקוים בו 'וברכתיך בכל אשר תעשה' - שיתברך לך הפרנסה על ידי עקימת שפתיו בתורה ובתפלה. וממילא כשהאדם עוסק בתורה לשמה יותר - אזי יהיה בטוח שיהיה פרנסתו יותר בריוח, וכל מה שעוסק אדם בתורה ובתפלה יותר בדביקות - יהיה פרנסתו יותר מצויה בריוח, כי זה עיקר עבודת האדם בעולם הזה, כמאמר המשנה (פאה פ"א מ"א) אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה וכו', ותלמוד תורה כנגד כולם. ובודאי יוכל האדם להיות בטוח בזה, שעל ידי עקימת שפתיו בתורה ובתפלה בא לו פרנסתו. 

וזהו פירוש הפסוק הנני ממטיר לכם וגו' דבר יום ביומו רצה לומר, דיבורים שלך - שתדבר בתורה ובתפלה, מזה תלקט לך פרנסה; כי כמו שיהיה הדיבורים שלך בתורה ובתפלה לשמה יותר - אזי יהיה לך פרנסה בריוח יותר, וזהו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא רצה לומר, אם לא ילך בתורה לשמה - לא יהיה לו פרנסה ויהיה צריך לרדוף כמו קוֹרֵא בֶּהָרִים וּגְבָעוֹת וטרחות רבות בשביל פרנסה, אבל אם ילך בתורתי - אזי ילקוט פרנסתו מדבריו ממש. וזהו פירוש והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו; כי יש מדריגת צדיקים גדולים שיש להם בטחון גדול כל כך על ידי תורתם ותפלתם - שהם יכולים להכניס גם בלבות בני אדם חשק התורה ותפלה ובטחון בה'. וזהו והיה ביום 'הששי' דהיינו מדריגת צדיק הגדול הנקרא 'ששי', כי מדת צדיק היא מדריגה ששית ממדת החסד, זה הצדיק יש לו הכנה כל כך בעבודת הבורא ברוך הוא - שיוכל ללמוד לאחרים מדת הבטחון. וזהו משנה, ורצה לומר והיה 'משנה' - שיוכל ללמוד לאחרים שיהיה להם פרנסה על ידי התורה. והיינו ילקטו יום ביומו רצה לומר, שילמוד אותם בני אדם שהמה גם כן ילקטו פרנסתם יום יום מתורה ותפלה שלהם כנ"ל. 

נסתפק כרגע בדברים קדושים אלו.

בברכה,

בנימין שמואלי