דתן ואבירם-מכת חושך

שלום וברכה

קושיא זו הקשו הראשונים וכך הביא בדעת זקנים בעלי התוספות

 הקשה הר"י איך היה שלא מתו דתן ואבירם בג' ימי אפילה [הא] (ו)אמרינן (נדרים ס"ד ב') בכל מקום שכתוב (שני אנשים עברים) נצים ונצבים הם דתן ואבירם, א"כ היו רשעים ואיך לא מתו, וא"ת שהיו מצורעים ומצורע חשוב כמת, הרי אנו רואים שהיו בתוך המחנה. וא"ת שנתרפאו בהר סיני כמו שאומר הכתוב כולך יפה רעייתי ומום אין בך, זה מדבר בשעת מתן תורה, אבל אח"כ חזרו למומן. ותירץ שלא מתו בג' ימי אפילה אלא אותם שלא האמינו בהב"ה ולא רצו לצאת והיו אומרים היאך יכול לפרנסנו בארץ לא זרועה. אבל אותם שהאמינו בהב"ה אפילו היו רשעים לא מתו. 

ובחתם סופר תירץ שהשאירו אותם במיוחד לעשות את נס הבליעה בזמן קורח

הוא דתן ואבירם וגו' ויהיו לנס. פי' כי דרשו חז"ל [מגילה י"א.] הוא דתן ואבירם ברשעם מתחילתן ועד סופן כי הם שני אנשים נצים במצרים, הם שאמרו למשה ירא ה' עליכם וישפוט, וקשה א"כ מ"ט לא מתו במצרים בשלשת ימי אפילה שמתו כל אותן שהי' מקטני אמנה ומ"ט לא מתו דתן ואבירם עמהם, לזה אמר ויהיו לנס שנשארו להיות הנס של בליעת הארץ על ידם, שהרי פה הארץ כבר נברא בין השמשות וקרח לא נבלע חיים אלא אחר שכבר נשרף עם ר"ן איש אך דתן ואבירם הם שנבלעו חיים עם בתיהם וכל אשר להם ויהיו הם לנס עמים.

בברכה,

בנימין שמואלי