בנוגע לחטאים ויצרים

שלום וברכה

ערבי נחל בראשית ויחי - דרוש ב 

עם דבריו יש לי להבין מה שהייתי תמה לעולם בענין מה שהחמירו רז"ל בהנהגה אשר יתנהג האדם בעשי"ת יותר מהנהגתו בכל השנה עד שמבואר בשולחן ערוך אורח חיים הלכות יוה"כ (סימן תרג) שאפילו מי שאינו נזהר מפת עובדי כוכבים בכל השנה, בעשי"ת יזהר. ודבר זה איננו קרוב לשכל כלל, כי זה יצדק במלך ב"ו אשר אינו רואה רק מה שנגד עיניו, לכן בעת יקרא עמו לדין יתנאו אז לפניו בעיניהם וימצאו חן בעיניו ויוצאין בדימוס, ובעבור זמן משפטן יעשו מה שלבם חפץ, לא כן אל חי אשר אין דבר נעלם ממנו, והוא יביא במשפט על מעשי כל השנה וכאלו ביום ההוא נעשה, ואם כן אם אכילת פת עכו"ם עבירה, הלא ישפטו הם בעשי"ת על מה שאכלו בכסליו, ואם אינו עבירה מדוע לא יאכלנו בעשי"ת. 

.........

ואמנם יש אבר שהנשמה תלויה בו, כענין הגוף שיש אבר דבנקב משהו מיטרפא, כי תלוי בו חיותא כענין ניקב קרום של מוח (חולין מב א) ודכוותייהו, וידוע שכל מה שיש בנפש יש בשנה, ולכן יום ר"ה הוא בחינת הראש בשנה, ולכן נמשך קדושתו עשרה ימים, כי כן אבר הראש הגופני בנוי ומשוכלל מעשר ספירות כמו כלל הגוף כמבואר בע"ח, וממילא כל הניצוצות העשרה של הנשמה אשר יתיחסו על עשי"ת המה בחינת הראש בנפש, וכאשר האדם נפטר בעוה"ז, אזי יתקבצו כל אלו הנצוצות כולם יחדיו, ונבנה ונשתכלל מהם ראש של הנפש, וכן כולם, עד שנשתכלל כל קומת הנפש. ולכן בעשי"ת יפגום האדם בדבר קל, כי אותן הנצוצות הם בחינת הראש אשר הנשמה תלויה בו, ובנקב מיטרפא, משא"כ בכל השנה שהוא אבר שאין הנשמה תלויה בו כל כך לא יתקלקל בדבר קל. 

אכן גם באמצע השנה אם יעשה העבירה הרבה פעמים בהרבה ימים, עד שבהצטרף ריבוי האברים אז הנשמה תלויה בו, וכענין נשתברו רוב הצלעות, דברובו מיטרף (חולין מב א), וזה ענין מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה (ישעיה ה, יח), ויצויר כאשר בהרבה ימים ילבין האדם פני חבירו, לא יהיה לכל נפשו חלק לעה"ב, אכן בעשי"ת כאשר יעשה א' מאלו אפילו פ"א, ג"כ לא יהיה לכללות נפשו חלק לעה"ב, כי אותן הניצוצות הם אבר שהנשמה תלויה בו, והבן. 

בהצלחה,

בנימין שמואלי