אם חשבתי לתרום בלב, האם אני חייב לתרום?

שלום רב,

הלכה למעשה מי שגמר בלבו לתרום לצדקה, חייב לתרום, בין לאשכנזים ובין לספרדים, אולם אין זה נקרא שגמר בלבו במחשבה בעלמא אלא אם כן גמר בלבו ממש בהחלט כך וכך אתן לצדקה.

מקורות: לגבי מנהג האשכנזים, כתב הרמ"א יורה דעה (סימן רנח סעיף יג) אם חשב בלבו ליתן איזה דבר לצדקה חייב לקיים מחשבתו ואין צריך אמירה אלא דאם אמר היו כופין אותו לקיים, ויש אומרים דאם לא הוציא בפיו אינו כלום, והעיקר כסברא הראשונה.

ולגבי מנהג הספרדים, כתב השלחן ערוך חושן משפט (סימן ריב סעיף ח) קנה קרקע אדעתא שיעשנו הקדש ולא הוציא מפיו כלום, יש אומרים דכיון שגמר בלבו לתת לצדקה חייב ליתן, ויש מי שאומר דאע"ג דכתיב כל נדיב לב עולות חולין מקדשים לא ילפינן, והאידנא כל הקדש יש לו דין חולין שאין הקדש עתה לבדק הבית ואינו אלא לצדקה, הילכך כל שלא הוציא בשפתיו אינו כלום. וכתב בשו"ת יחוה דעת חלק ו' (סימן נב) שלכאורה משמע מדברי מרן שתופס כסברא אחרונה, שכל שלא הוציא בשפתיו אינו כלום, כדקיימא לן בעלמא, יש אומרים ויש אומרים הלכה כיש אומרים בתרא. אך יש לדחות דשאני הכא שכתב סברא ראשונה בשם יש אומרים, והשניה בשם יש מי שאומר, בלשון יחיד, ואחרי רבים להטות. וכמו שכתב השדי חמד בכללי הפוסקים (סימן יג אות כ והלאה). 

ויש להוסיף שכן מבואר יוצא מדברי השלחן ערוך אורח חיים (סימן תקסב סעיף ו) לגבי קבלת תענית, שאם לא הוציא בפיו אלא רק הרהר בלבו שהוא מקבל תענית למחר הוי קבלה והוא שיהרהר כן בשעת תפלת המנחה. ומבואר בבית יוסף שם בשם הרא"ש שהטעם הוא משום שדומה לצדקה שאם גמר בלבו חייב ליתן.

ומש"כ אולם אין זה נקרא וכו' - כן כתב הערוך השלחן יורה דעה (סימן רנח סעיף לט).

בברכה,

הלל מאירס