למה האמוראים בבבל לא עלו לארץ ישראל?

שלום רב,

יכולות להיות הרבה סיבות לכך שהאמוראים לא עלו לארץ ישראל, ומהן:

א. יתכן שסברו להלכה שיש איסור לצאת מבבל לארץ ישראל, וכמו שכתב הרמב"ם (הלכות מלכים סוף פרק ה) כשם שאסור לצאת מהארץ לחוצה לארץ, כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות, שנאמר: בבלה יובאו ושמה יהיו. וכתב הכסף משנה שם, שאף ארץ ישראל בכלל (וע"ע מאור ישראל חלק א' שבת דף מא עמוד א ושו"ת יביע אומר חלק יא' חלק יורה דעה סימן לה).

ב. או כמו שכתב בשו"ת הרשב"ש (סימן ב, ד"ה אמנם) שמצוה זו אם יש דברים מונעים אינו מחוייב לעלות, שהרי אף הדרים שם יכולים הם לצאת לישא אישה וללמוד תורה, כל שכן אם הוא רוצה לעלות והאישה אינה רוצה ויצטרך לגרש ואולי לא ימצא שם אישה או ימצא ובדמים יקרים כמנהג היום. וכן אם יש לו בנים ולא יכול להוליכם וייתם את גוזליו ולא ימצא שם ללמוד תורה ובחו"ל ימצא כפי שכלו. וכן אם יש לו מחיה בחו"ל ובארץ לא ימצא ערך מחייתו, או לא יהיו לו נכסים לעלות ויצטרך לשאול מהבריות לא חייבתו תורה ולא חייבהו חכמים שיעלה לארץ וישאל על הפתחים בהוצאה מרובה כזו, וכל שכן אם סכנות בדרכים. כל אלו הדברים או מקצתן מנעו הרבה גדולים שלא לעלות.

וכן ראה בשו"ת חות יאיר (סימן רי) שאם הוא אדם רך וענוג ותש כחו ורפיון המזג ויש לחוש פן לא יוכל לסבול עינוי דרך הרחוק הזה קור וחום מופלג וכו', טוב למנוע מעלייה לארץ ישראל, כמו כמה אלפי אלפים גדולים וחסידים ותלמידי חכמים שכבוד מנוחתם בחו"ל וכו'. ע"ש.

בברכה,

הלל מאירס