הלכות ומנהגים
האם מותר להיות חייל? הרי הוא מסכן את נפשו בגלל אחרים?
- י"ח אלול התש"פ
שאלה
האם מותר להיות חייל? הרי הוא מסכן את נפשו בגלל אחרים, ואין דין ''חייך קודמים''? וגם ראיתי בשולחן ערוך הרב (חושן משפט, הלכות נזקי הגוף, סימן ז') שיש מחלוקת האם צריך אדם להכניס בספק סכנת נפשות כדי להציל את אחרים ממיתה ודאית, ואומר שספק נפשות להקל. אז איך מותר להם?
תודה מראש.
תשובה
שלום רב,
יש אריכות דברים בשאלה זו, ובאופן כללי ובקיצור נמרץ (ומבלי להיכנס לסכנות הרוחניות, שזה נושא אחר) - כבר הסבירו גדולי האחרונים שדין זה שאסור להכניס את עצמו לספק סכנה לא נאמר במלחמה, א. מפני שכך נוסד העולם. ב. מפני שהלכות ציבור והנהגת מדינה שונים הם.
זה יצא ראשונה - כתב הנצי"ב זצ"ל בספרו העמק דבר על התורה (בראשית ט ה) על הפסוק "מיד איש אחיו אדרוש נפש האדם", פירש הקב"ה אימתי האדם נענש בשעה שראוי לנהוג באחוה, מה שאין כן בשעת מלחמה ועת לשנוא אז עת להרוג, ואין עונש על זה כלל, כי כך נוסד העולם, וכמו שאמרו בגמרא מסכת שבועות (דף לה עמוד ב) מלכותא דקטלא חד משיתא לא מיענש, ואפילו מלך ישראל מותר לעשות מלחמת הרשות אף על גב שכמה מישראל יהרגו על ידי זה.
וכך כתב גם בשו"ת שם אריה (חלק יורה דעה סימן כז) וכן בכל דבר שהוא צורך העולם כמו לרדת במלחמה דהוי ודאי סכנה מותר אף במלחמת הרשות.
גם בשו"ת משפט כהן (סוף סימן קמג) כתב, שענייני הכלל דמלחמות יוצאים הם מהכלל דוחי בהם, שהרי גם מלחמת רשות מותרת היא ואיך מצינו היתר להכניס נפשות רבות בסכנה בשביל הרוחה, אלא דמלחמה והלכות ציבור שאני וכו'. ע"ש.
ומן האמור למד בשו"ת ציץ אליעזר חלק י"ב (סימן נז) וחלק י"ג (סימן ק) שמותר לחייל להכניס את עצמו לספק סכנה כדי להציל את חבירו החייל מסכנה, כגון שמוטל פצוע בשטח מסוכן וחשוף לאויב וכדומה, כי כשם שהכלל של וחי בהם לא חל במלחמה, כך הכלל של חייך קודמים לא חל במלחמה אלא כאיש אחד מחויבים למסור כל אחד ואחד נפשו בעד הצלת חייו של משנהו. יעויין שם עוד שהאריך בזה. וע"ע בשו"ת יביע אומר חלק י' (חלק חושן משפט סימן ו אות כג).
יהי רצון שהקב"ה ישלח מלאכיו להגן על חיילי ישראל אלף המגן, וישמור צאתם ובואם מעתה ועד עולם!
כתיבה וחתימה טובה,
הלל מאירס
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il