מה הן ההלכות של "לא תחנם"?

שלום רב,

הגמרא במסכת עבודה זרה (דף כ עמוד א) לומדת מהפסוק (דברים ז ב) "לא תחנם" שלושה איסורים -

א. לא תתן להם חניה, דהיינו שאסור למכור לגוי קרקע בארץ ישראל. וכך נפסק בשלחן ערוך יורה דעה (סימן קנא סעיף ח) שאין מוכרים להם בתים ושדות בארץ ישראל. אלא שיש מחלוקת גדולה אם איסור זה שייך בכל הגויים או רק בעובדי עבודה זרה. והגר"ע יוסף זצ"ל בשו"ת יביע אומר חלק י' (חלק יורה דעה סימן מא אות א-ו) נוקט ששייך רק בעובדי עבודה זרה.

ב. לא תתן להם חן, דהיינו שאסור לומר כמה נאה עובד כוכבים זה, אולם אם מתכוון בדבריו להודות להקב"ה שברא בריה נאה כזו מותר.

וכן הוא להלכה בשלחן ערוך (שם סעיף יד) שאסור לספר בשבח עובד כוכבים, אפילו לומר כמה נאה עובד כוכבים זה בצורתו. קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריו, אבל אם מכוון בשבחו להודות להקב"ה שברא בריה נאה כזו מותר.

כל האיסור לשבח גויים, הוא דווקא אם הם עובדי עבודה זרה, אולם גויים שאינם עובדי עבודה זרה אין איסור לשבח (שו"ת ציץ אליעזר חלק ט"ו סימן מז אות ה. וכן הוא לפי שו"ת יביע אומר הנ"ל).

מה שאסור לספר בשבחן של גויים משום "לא תחנם" הוא דווקא אם מדברים על זה. אולם במחשבה בלבד אין איסור מעיקר הדין (ציץ אליעזר שם אות א). 

ג. לא תתן להם מתנת חינם. והאיסור הוא לתת מתנת חינם דווקא לגוי שלא מכירים (שלחן ערוך שם סעיף יא), אולם אם מכירים - מותר. וטעם ההיתר הוא משום שאין על זה שם מתנה, שהרי ישלם לו גמולו או כבר שילם לו (טורי זהב סק"ח). ולפי הפוסקים הנ"ל שאין איסור לתת למכור קרקע ולתת חן לגוי שאינו עובד עבודה זרה, הוא הדין שאין איסור לתת מתנת חינם לגוי שאינו עובד עבודה זרה.

בברכה,

הלל מאירס