השקפה

בס"ד
 
שלום וברכה,
 
הבה נתחיל בעובדה שאין "רע" אמיתי בעולם הזה. כל רוע נובע כידוע מחיסרון (ולראיה: מדוע אדם מקנא וגונב וחומד? רק משום שהוא רוצה להשיג דבר שיש אצל חבירו). לעומת זאת השלמות נובעת מטוב, משפע, מהרצון להטיב (לכן רחמים ואהבה מתבטאים בנתינה). אלוקים הוא אינסופי ומושלם, אין אצלו גבולות ולא חסרונות משום סוג, ואין דבר שיוכל להשיג מן האדם, ומכאן שכל מה שעושה ה' הוא רק לטובה. הקב"ה ודאי אינו מעניש על חטאים בתורת נקמה, שהרי כל מטרתו היא להטיב לאדם, בדומה לאב שרוצה לקדם את בניו ולהועיל להם.
 
כל אדם שעושה חטאים פוגם בנפשו, הייסורים נועדו לנקות את הכתמים והמומים המסוכנים שדבקו בנשמתו מגלגול זה וגלגולים קודמים, והמונעים ממנו להשיג את האור האלוקי בעולם הבא והנצחי. כשם שבעולם הזה כל חולה רוצה להתרפא ממחלתו, ומוכן לשלם על רפואתו ואף מודה לרופא שמנתח ומכאיב לו, כך גם כל נשמה מודה ליוצרה בעולם הבא על הייסורים שקיבלה, כי היא מבינה את תכליתם להטיב לה ולתקנה.
 
עלינו לבטוח בקב"ה בכל מצב, שהוא יתברך עושה הכל ברחמים ולטובה, ותפקידנו לקבל הכל באהבה. עלינו לשים עצמנו בידיו של בורא עולם כמו תינוק קטן בידי אמו. גם אם אמא לוקחת את התינוק לרופא כדי לקבל זריקה כואבת, התינוק לא חדל לאהוב את אמו, למרות תמימותו הוא יודע בפנים-לבו שאמו עושה הכל למענו ולטובתו, מתוך אהבה ולא מתוך שנאה. כולנו בניו ובנותיו של הקב"ה, ועלינו לבטוח בו יתברך שכל רצונו הוא להטיב לנו. ומתוך הביטחון נתגבר על כל הקשיים והפחדים.
  
כידוע הרבה אנשים סובלים בעולם הזה, אנו חיים בדורות האחרונים ויש הסתר פנים גדול לפי בוא המשיח והגאולה. אך אפשר להתנחם בעובדה שאיננו סובלים לחינם, אלא סובלים עבור מטרה! בונים את עולמנו הרוחני מתוך התפילות ומתוך מלחמת האמונה, חיים עבור בורא עולם ומקדמים את נשמתנו ואת עם ישראל, מקרבים את הגאולה, ובונים את העולם הבא שלנו שהוא מקום האושר האמיתי לנצח נצחים.
עובדה שבעולם הזה אנו מזדקנים וחולים ומתים, וחיינו מלאים בקשיים ותהפוכות - גם מי שזוכים לילדים ולעושר. זו עובדה שלא נועדנו להיות כאן מאושרים לנצח, וכל שמחותינו הן זמניות ותלויות בנסיבות המתחלפות. אמרו חז"ל שהעולם הזה הוא כמסדרון שמוביל לאולם הגדול שהוא עולם הבא. המטרה האמיתית שלנו פה היא לקיים כמה שיותר מצוות, ולאסוף יהלומים לעולם הבא.
 
אנו מבקשים להיפטר מן הסבל - כי הוא מקשה עלינו לקיים את המצוות. אך צריך לקבל את הייסורים באהבה, ועם זאת לבקש מהקב"ה שיקל את הייסורים, ויאפשר לנו לעבוד אותו בנוחות. לרוב התפילה עצמה היא זו שמזככת את הנשמה - ובדרך זו מסירה את הצורך באותם ייסורים.
 

וכעת לשאלתך.

  
"לחם חסד" (לחם של בושה) הוא מושג שמתאר קבלת שכר בעולם הבא בחינם, ולא מתוך מאמץ, בדומה לעני המבקש נדבה. הרעיון שמאחוריו הוא, שהנשמה מטבעה מתביישת לקבל מעמד ושכר על מה שלא השקיעה למענו, לעומת האושר הנצחי שהיא חווה כאשר עמדה בהצלחה בנסיונות.
במילים אחרות, הנשמה זקוקה לבנות את עצמה, ולהשיג את גבורתה על ידי הניסיונות והמצוות, שמתוכן היא זוכה לקרבת האלוקים. המטרה היא להידמות לאלוקים, וכדי להידמות לאלוקים על הנשמה לבחור בכוחות עצמה להתקרב לאלוקים.
יהיה מי שישאל בטעות: "אז למה אלוקים לא ברא את הנשמה ללא בושה?", אך צריך להבין כי אושרה של הנשמה אינו יכול להיות מושג על ידי שקר ודמיון, כי האושר האמתי הוא בעצם הקרבה לה', בכדי להשיג מטרה נכבדה זו צריך האדם להידמות לה' באמת, ולא באמצעות שקר ודמיון. ה' אמת, ולכן הנשמה צריכה להיות אמתית כדי להידמות לו ולהתקרב אליו באמת.
 
כדי להבין נקודה זו בצורה ברורה, נא לראות את התשובה הבאה:
https://www.hidabroot.org/he/article/109596
ולאחר מכן את המאמר "למה ה' ברא סבל בעולם":
https://www.hidabroot.org/he/article/88622
 
אב שאוהב את ילדיו, רוצה שילדיו יתבגרו ויהיו לאנשים עצמאים, ישרים וצדיקים בזכות עצמם.
כך להבדיל, הקב"ה רוצה שהנשמות שברא יזכו להגיע למידת הגבורה בכוחות עצמן, וכך יזכו לקירבתו בזכות ולא בחסד-חינם.
ה"משחק" נועד לייצר גיבורים. גיבורים לא "בכאילו", אלא גיבורים באמת.
מטרת הסבל והקשיים היא כדי לתת לנשמה את היכולת להחליט בעצמה אם להתקרב לה' מתוך אהבה, ועל ידי כך היא זוכה לקירבתו באמת. אך זו סוגיה קשה, ואי אפשר למסור עליה תשובה קצרה. לכן אבקש שתקרא חוברת שכתבתי בשם "שיחה גורלית", אשר מתייחסת לנושא זה בהרחבה. לקריאת החוברת:

https://www.gorali.122.co.il/do_siah.doc 

אשמח לעזור לך בכל שאלה.

בברכת חתימה טובה,
דניאל בלס