שכינה/ נשמה

לכבוד השואלת, 

סליחה על האיחור בתשובה.

רצונך לדעת את התורה לעומקה ובאופן ברורה היא מאד מכובדת. לכן כדאי בשבילך ללמוד יותר מן המקורות האוטנטיות כדי לצבור ידיעות ברורות, ולא תצטרכי להתבלבל עם ניחושים מתוך לשונות הפסוקים שכבר נתפרשו על ידי הראשונים ז"ל. 

כעת נענה לך רק על היסודות שאת מתקשית להבין:

1. מה זה שכינה , שאומרים שהשכינה שורה במקום כלשהו, אז מה ההבדל בינה לבין השם? הרי השם נמצא בכל מקום אז למה לא אומרים השם שוכן? כמו שכתוב ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם.

- כפי שנמסר לנו בקבלה מדורי דורות מזמן נתינת התורה ועוד מימי האבות הקדושים, ולמעלה מזמן אדם הראשון, בורא העולם יתברך הוא באמת נקרא אצלינו "אין סוף ברוך הוא". 

רק דהואיל ואנו בעלי גבול, ולכן אין ביכולתינו המוגבלת היכולת לתפוס אלא מושגים הבאים בגבול. לכן ניתנה לנו הרשות להשתמש בשם הקדוש של ד' אותיות המופיע בתורה, אשר השורש שלו הוא ענין ההויה של כל דבר שקיים, ודרך השם הזה אנו מתייחסים לבורא העולם, "אין סוף ברוך הוא" - יחד עם הידיעה הפנימית שלנו שהואיל והשם של ד' אותיות הוא מושג בתוך הגבול, אמיתיות ה"אין סוף ברוך הוא" הוא הרבה הרבה יותר גדול לאין קץ, מאשר מה שמושג לנו על ידי "השם" של ד' אותיות. 

לכן כאשר אנחנו מדברים בינינו לבין עצמינו ומזכירים את "השם", הכוונה ופירוש המילה הוא ל"שם של ד' אותיות"; אך כוונתינו הנסתרת הוא ל"אין סוף ברוך הוא", בידעינו שהואיל ואנחנו בעלי גבול, לא נוכל לדבר מבורא העולם כלל אלא בהשתמשותינו ב "ה-שם". 

"השכינה" היא עוד מושג הבא בגבול שאנחנו מזהים לגבי "אין סוף ברוך הוא", והינה איזכור מיוחדת וסמך למציאות שה"אין סוף ברוך הוא" שוכן בתוכינו באופן חווייתי. וכמו שכתבת,   "כמו שכתוב ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם".

אך ההבדל בין מתי שאנו מזכירים את "השם" (של ד' אותיות) ומתי שאנו מזכירים את ה"שכינה", היינו כדי להורות במילים, לפי המושגים שלנו, מתי אנחנו מתייחסים לבורא העולם ב"ה באופן שהוא למעלה מהשגתינו (השם של ד' אותיות), ומתי אנחנו מתייחסים לבורא העולם ב"ה באופן שנוכל להתייחס כלפינו באופן מוחשי למציאותו (השכינה). וכלול בדרגא הזו השניה, החלק אלו-ה ממעל שנמצא בקרבינו, שהיא הנשמה, שעל ידה אנו חווים מציאות מה של ה"אין סוף ברוך הוא", דהיינו כח החיים עצמם השופע בקרבינו. 

וב' ההבחנות האלו - של "השם" ושל ה"שכינה" - אנו אומרים תמיד בידעינו שאין בכל השגיתינו בהם (שהיא מוגבלת) אמיתיות ענין הבורא יתברך, שהוא אין סוף ממש עד שאין לשום נברא השגה בו בכלל.     

2.  כמו כן, האם השכינה זה למעשה הנשמה שהשם נפח?

- ראי תשובה 1. 

3. כי אדם זה א + דם אז האם הכוונה של האלף לשכינה או להשם בעצמו כי האלף מסמלת את השם.

- הכונה באות אלף, רמז לבורא העולם אין סוף ברוך הוא שלמעלה מהשגתינו.

4. אבל אני יודעת שלמרות שהשם מחייה אותי, הנשמה שלי זה לא הוא. 

- אין זה נכון, אלא כפי המקובל אצלינו, גם הנשמות שלנו הם חלק מה"אין סוף ברוך הוא" (תניא פרק ב'). 

5. אבל השם מוחלט ולא משתנה כלומר קבוע, לעומת האינסוף שזה "מתפשט" ,או שאני טועה?

- טעות. רק ה"אין סוף ברוך הוא" מוחלט וכמבואר לעיל, אך אין לנו השגה במציאותו האמיתית. ואם כן, גם "השם" שאנו משתמשים בו כדי להתייחס לבורא העולם, וגם חווייתינו את ה"שכינה" אינם אלא איזכורים השייכים כלפינו וכלפי מציאותינו בעולם הזה, ואין לומר עליהם החלטיות כמו על בורא העולם ה"אין סוף ברוך הוא", שרק הוא מוחלט מהכל.   

בברכה שתזכי ללמוד היסודות האמיתיות המסורות לנו מדור ודור, ושתרגישי את הקירבה של השם אליך.

בברכה, 

רב נחום