בית המקדש ודם

בס"ד
 
שלום וברכה,

קודם כל, טוב שאת שואלת ומבררת. אמרו חז"ל שלא הביישן למד.

נא לקרוא בהרחבה במאמרי - מה המטרה של מצוות הקורבנות?

https://www.hidabroot.org/he/question/109247

הקורבנות ביהדות נועדו כדי להתקרב לקב"ה (קורבן מלשון קירבה), על ידי מצווה זו שבה היינו מקריבים את הבהמה על המזבח, ובאמצעותה חשים כאילו אני מקריבים את עצמנו לפני בורא עולם, מה שהיה מקנה רגש של יראה ורוממות שמקרבת לה' ומכפרת על העוונות. כמובן שהקב"ה לא זקוק לקרבנות, אלא אנחנו, שהיינו מתקדשים על ידי מסירות נפש שפעולה זו מבטאת.

בני אדם אכלו בשר מימי קדם, ולא היתה אפילו תרבות אחת בכדור הארץ שלא נהגה לאכול בשר. לאחר שה' התיר לאכול את בעלי החיים, לא ניתן לכנות זאת בשם אכזריות.

אך באמת שאיני מצליח להבין נקודה אחת אצל בני דורנו: האם כל ההבדל נמצא בעובדה שכעת רואים בעין את הבהמות שעד כה נשחטו מאחורי דלתיים סגורות? הרי הבהמה היא אותה בהמה, הסכין אותה סכין, הדם אותו דם, והבשר אותו בשר. הקרבנות כמו כל שחיטה מראות את המציאות האמתית בלי מסכות. אנו שוחטים ואוכלים בשר בין כה וכה, אז מדוע אנשים מתרגשים כל כך מהמחשבה לעשות זאת לשם שמים על גבי המזבח? רוב הקרבנות היו הרי נאכלים לאחר הקרבתם, אך בזכות הקרבן היו נעשים לשם שמים. האין זה דבר יפה לקדש את האכילה שלנו ולהודות עליהם לה'?

היהדות מגבילה את תאוותינו, ומלמדת אותנו כיצד להשתמש בכל דבר שניתן לנו, אך אינה ממליצה להתנזר מהן. לכן היהודים נהגו תמיד למעט באכילת בשר, ולשומרו עבור סעודות מצווה, סעודות שבת וחגים. חז"ל מעולם לא נמנעו מבשר, ועם זאת צריך לרחם על בעלי החיים ולהשתדל שלא לצערם.

וזו ההלכה:

ההלכה קובעת: "אסור מן התורה לצער כל בעל חי. ואדרבא חייב להציל כל בעל חי מצער, אפילו של הפקר ואפילו של גוי. אך אם הם מצערין לאדם, או שצריך האדם להם לרפואה או לשאר דבר - מותר אפילו להרגן ואין חוששין לצערן, שהרי התורה התירה שחיטה..." (‏קצור שולחן ערוך, סימן קצא - איסור צער בעלי חיים ואיסור סירוס‏, סעיף א).

בעזרת השם נזכה לגאולה השלמה, ומתוך התגלות הנבואה - יפתח לבנו לקיים בשלמות את מצוות הקרבנות.

בברכה,
דניאל בלס