מקרא

שלום וברכה

מבואר בספרים הקדושים שהחיות נגררות אחרי האדם והסיבה שהכלב והערוב לא שמרו על עצמם כי הם היו משורש חם שהוא עצמו חטא והוא השפיע עליהם. כל שאר החיות שורשם היה מנוח ולכן הם לא חטאו. 

אעתיק את דברי השם משמואל  פרשת נח 

ויש להבין שבע"ח אינם בעלי בחירה ולא שייך בהם זכות וחובה. ונראה עפ"י מה דאיתא בש"ס יומא (י"ח א) אחיו הכהנים אי איכא אינש דאית בי' מילתא מידע ידע בי' ומהדר לי' בתשובה. ונראה הפירוש שבאשר אחיו הכהנים הם דבוקים בו ובטלים אליו, בצדקתו הכניס בהם הרהורי תשובה אף בלי אומר ובלי דברים, כידוע מענין צדיקי הדורות שהכניסו הרהורי תשובה בכל הדבקים אליהם [וזהו סימן מובהק לידע מי הוא צדיק הדור ומי הוא הדבק אליו. וכן הוא בשבת וימי החול שבשבת כל איש ישראל מרגיש, ואפי' ע"ה אימת שבת עליו (ירושלמי דמאי פ"ד), אך מי שנשארה לו הארה גם לימי החול זה סימן שהיתה לו דביקות לקדושת שבת]. ובודאי כן הוא להיפוך שהרשעים מקלקלין את האויר ומכניסין הרהורים רעים בכל הדבק אליהם, והנושא ונותן עמהם צריך שמירה יתירה. והנה בע"ח הם טפלים לאדם, וע"כ בדור המבול שנתקלקל כל הדור נתקלקלו עמהם כל בעה"ח זולת מיוחדים שבהשגחת ה' עליהם לקיום המין לא היו נגררין אחרי מרבית אנשי הדור אלא אחר צדיקי הדור נח ומשותלח, מה גם בתיבה שהיו בודאי בטלין אל נח שהוא הי' הזן ומפרנס אותם, ע"כ הכניס בהם טהרה להיות נפרשים אפי' מן המותר להם ולא שמשו כלל בתיבה. ולפי"ז כל הזכות היתה שייכת רק לנח, וע"כ יש לפרש שהזכירה של בהמות וחיות הכל קאי לנח שזכר את צדקת נח שבעבורו ובגללו לא שמשו בתיבה: 

בהצלחה,

בנימין שמואלי