מדוע לא התאבל דוד המלך על בנו הראשון מבת שבע?

שלום רב,

כוונתך לשאול על הנאמר (שמואל ב' יב יט) "וירא דוד כי עבדיו מתלחשים ויבן דוד כי מת הילד, ויאמר דוד אל עבדיו המת הילד, ויאמרו מת", ונאמר לאחר מכן (פסוק כ) "ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך ויחלף שמלותיו ויבוא בית ה' וישתחו", ולכאורה איך היה מותר לדוד המלך לרחוץ, לסוך ולהחליף בגדיו כשהוא נמצא באבלות.

ועמדו בזה הראשונים, והרמב"ם (הלכות אבל פרק א הלכה ב) כתב, שטעם ההיתר משום שהיה קודם שיקבר הילד. וכן תירץ הרא"ש (מועד קטן פרק ג סימן ד) בשם הראב"ד, ושלא עשה אלא בשביל שהיה רוצה לבוא לבית ה' להשתחוות כדי שלא יראה לפני השכינה כשהוא מנוול, ולאחר שבא מהשתחוות ונקבר הילד נהג אבילות שבעה. וכן תירץ הרד"ק (שמואל שם).

עוד כתב הרד"ק לתרץ, כי לא נתחייב דוד באבילות מן התורה, כי תוך שלושים יום ללידתו מת הילד, ולפיכך לא היה חייב באבילות (אולם לכאורה זהו נגד דברי חז"ל במסכת מועד קטן דף טו עמוד ב, כאשר הרגיש בעצמו בהמשך דבריו. יעויין שם. וכן ראה בדברי המגיה בדרישה יורה דעה סימן שמא אות ו).

והרמב"ן בספר תורת האדם (דף נז) סובר שאיסור רחיצה וסיכה נוהג באונן, ואף על פי כן היה מותר לדוד לרחוץ ולסוך, משום שמלך צריך שיראה לעם ברוב תפאורה כמו שכתוב (ישעיה לג יז) "מלך ביפיו תחזינה עיניך", וכמו שהקילו בו לגבי יום הכיפורים, ששנינו (יומא דף עג עמוד ב) והמלך והכלה ירחצו את פניהם. או יש לומר שרחץ וסך להעביר הזוהמא והעפר ששכב עליו, והחליף את בגדיו מפני הקריעה שקרע כשמת הילד.

בברכה,

הלל מאירס