מה הכוונה "פני הדור כפני הכלב"?

שלום רב,

יש בזה כמה פירושים - רש"י (סנהדרין דף צז עמוד א בפירוש השני) כתב, כפני הכלב - שלא יתביישו זה מזה. ע"כ. וכנראה הוא על דרך שנאמר (ישעיה נו יא) "והכלבים עזי נפש". וכ"כ העיון יעקב (סוטה דף מט עמוד ב) פני הדור כפני הכלב - כלומר שיהיו עזי פנים כדכתיב והכלבים עזי נפש וכו'. ע"ש.

והמהרש"א (סנהדרין שם) כתב, ועוד נראה לפרש, כי נקרא כלב, כי כולו לב ונאמן לאדוניו, ואמר, שפני אותו הדור יהיה כפני כלב, שמראה לפנים כאילו הוא אוהב, אבל לבו בל עמו, כי לפי האמת האהבה שהיא נראה לפניך היא נעדרת בלב, ועל זה אמרו (סוטה דף מז עמוד ב) ואין הדור רואה אלא לפנים.

והעץ יוסף שם הביא לפרש בשם הזיקוקין דנורא על תנא דבי אליהו (זוטא פרק טז אות קט), כי פני הדור אלו הם העשירים שבדור, כמו שפירש רש"י על הפסוק (בראשית מא נו) "והרעב היה על פני כל הארץ", מי הם פני הארץ, אלו העשירים. ע"כ. ובעקבתא דמשיחא העשירים שבדור יהיו כילים וקמצנים בממונם ואכזרים מליתן כלום לעניים כמו הכלב שהוא כילי ואכזר מליתן לחביריו כלום, כמו שפירשו המפרשים על הפסוק (שמואל א' כה ג) "ושם האיש נבל וגו' והאיש קשה ורע מעללים והוא כלבי", שהיה קמצן וכילי ואכזר מליתן כלום מסעודתו הגדולה לעבדי דוד.

והחיד"א זצ"ל בספרו פתח עינים (סנהדרין שם) כתב, ששמע שהכוונה היא על פי מציאות העולם שהעשיר יש לו עזות והעני שפל ואפל, וכך כתוב (משלי יח כג) "תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות". והנה הכלב מזונותיו מועטין וכמו שאמרו (שבת דף קנה עמוד ב) לית דעני מכלבא (אין בעל חיים יותר עני מכלב), ועם כל זה הם עזים כמו שכתוב (ישעיה נו יא) "והכלבים עזי נפש". ובעקבות משיחא יהיו עניים ועזים כמו הכלב, וזהו שכתוב פני הדור עזים ועניים כפני הכלב.

והרב יוסף יהודה לייב בלוך זצ"ל (ראש ישיבת טלז) בספרו שעורי דעת חלק ג' (עמוד טו) הביא בשם הגאון הצדיק ר' ישראל סלנטר זצ"ל שביאר, כשרואים עגלה נוסעת וכלב רץ לפניה אי אפשר לדעת מי הוא המנהיג ומי המונהג. לכאורה הכלב הוא המנהיג כי הלא הוא רץ לפנים והעגלה נוסעת אחריו. אולם כשמגיעים לפרשת דרכים רואים כי הכלב עומד ומחזיר פניו לראות לאן העגלה נוסעת. מזה נדע כי לא הכלב הוא המנהיג אלא רץ הוא לצד זה שתכוונו העגלה. כן יהיה בעקבתא דמשיחא, פני הדור, מנהיגי האומה, לא ינהיגו את דורם על פי דעתם ושכלם, אלא יסבו תמיד את פניהם לראות לאן דעת הדור נוטה שינהיגוהו.

והרב אלחנן וסרמן זצ"ל הי"ד בספר קובץ מאמרים ואגרות (עמודים שא-שב) הביא בשם החפץ חיים זצ"ל (בשם הגאון רבי יצחק מוולוז'ין בן בעל נפש החיים זצ"ל) שפירש, מטבעו של הכלב, כי אם יסקלו אותו באבן, מיד הוא מתנפל על האבן לנשכה. בשעה שהמן קם על ישראל יש לדעת, כי המן זה אינו אלא מקל השלוח מן השמים לחבטנו בו. "הוי אשור שבט אפי" (ישעיה י ה), אין שום טעם להלחם עם המקל, כי כלום חסרים מקלות בשמים. "הרבה שלוחים למקום". יש לנקוט באמצעים שימנעו את העמים מלהקים "מקלות" עלינו. בימי עקבתא דמשיחא תהיה הדעת נעדרת, וככלב שוטה ינשכו את המקל וכו'. המנהיגים רואים רק את המקל ומסרבים להכיר את המכה במקל. "והעם לא שב עד המכהו" (שם ט יב). ע"ש.

בברכה,

הלל מאירס