על איזה חטא נהרג הבל, הרי לא היה צריך לתקן גלגול קודם?

שלום רב,

זכית לכוון לשאלה שעלתה על שולחן הראשונים, כי זה לשון רבי מנחם רקנאטי זצ"ל בפירושו רקנאטי על התורה (פרשת בראשית בפסוק ויאמר קין אל הבל אחיו) ודע, כי יש לתמוה על מיתת הבל, כי לא מצינו לו עוון שיענש עליו מיתה כזו. והתשובה היא, כי בהקרבת קרבנו הציץ להסתכל יותר מן הראוי, ונרמזה תשובה זו בפסוק ויסתר משה פניו כי ירא וגומר, והמבין יבין. 

וכדבריו כתב רבי יצחק דמן עכו זצ"ל בספר מאירת עינים (מהדורת תשנ"ג עמוד מו) וזה לשונו: ועוד מצאתי על סוד הגלגול, אמרו חכמים ז"ל (שבת דף נה עמוד א) אין מיתה בלא חטא, ועל כן יש תימה במיתת הבל הקרובה אחר ריצוי קרבנו ולא מצינו אליו חטא, ונשמתו היתה טהרה וראשונה, דע והבן כי מיתתו כמיתת בני אהרן שאמרו חכמים ז"ל ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו שראו והציצו, ועל ידי שנתקבל קרבן הבל ירדה שכינה והציץ יותר מדאי ונתחייב מיתה, ועכב הקב"ה מיתתו שלא לערבב שמחת קרבנו וכו'. ע"ש.

ורבינו בחיי על התורה (פרשת קרח טז א) כתב, מתוך הקנאה יבוא לידי שנאה ומן השנאה לידי רציחה, שכן כתוב (דברים יט יא) "וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת", ומזה אמר שלמה עליו השלום (קהלת ד ד) "וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו גם זה הבל ורעות רוח", הזכיר "כל עמל", הם קניני הגוף כגון עושר ונכסים וכבוד ושאר מעלות השררה, "כל כשרון המעשה", תורה ותשובה ומעשים טובים, "כי היא קנאת איש מרעהו", בין בעושר בין בחכמה או איזו מעלה שתהיה, הלא הקנאה מצויה בין איש לחברו, "גם זה הבל", גם בחטא זה נכשל הבל שנתקנא בקין אחיו כשהביא מנחה לה', ועמד הוא ונתדמה בקרבנו לאביו שהביא בעל חי, ומתוך הקנאה באו לידי שנאה והיתה מריבה ביניהם על ירושת הארץ עד שנהרג, והנה המדה הזו חורבן העולם. ע"ש.

בברכה,

הלל מאירס