איך אפשר לאהוב את מקור כל היפך הטוב

שלום וברכה,
 
כל הכבוד על ההתמודדות. אין ספק שבחרת בחיים.
 
ה' עושה הכול לטובתו של האדם, ויודע מהי טובתו.
האדם לא יודע מה טוב עבורו.
הקב"ה לא מכניס את האדם לנסיון, אלא אם כן יכול לעמוד בו.
כאשר האדם מכניס את עצמו לניסיון - הוא עושה טעויות.
 
"לחם חסד" (לחם של בושה) הוא מושג שמתאר קבלת שכר בעולם הבא בחינם, ולא מתוך מאמץ, בדומה לעני המבקש נדבה. הרעיון שמאחוריו הוא, שהנשמה מטבעה מתביישת לקבל מעמד ושכר על מה שלא השקיעה למענו, לעומת האושר הנצחי שהיא חווה כאשר עמדה בהצלחה בנסיונות.
במילים אחרות, הנשמה זקוקה לבנות את עצמה, ולהשיג את גבורתה על ידי הניסיונות והמצוות, שמתוכן היא זוכה לקרבת האלוקים. המטרה היא להידמות לאלוקים, וכדי להידמות לאלוקים על הנשמה לבחור בכוחות עצמה להתקרב לאלוקים.
יהיה מי שישאל בטעות: "אז למה אלוקים לא ברא את הנשמה ללא בושה?", אך צריך להבין כי אושרה של הנשמה אינו יכול להיות מושג על ידי שקר ודמיון, כי האושר האמתי הוא בעצם הקרבה לה', בכדי להשיג מטרה נכבדה זו צריך האדם להידמות לה' באמת, ולא באמצעות שקר ודמיון. ה' אמת, ולכן הנשמה צריכה להיות אמתית כדי להידמות לו ולהתקרב אליו באמת.

כדי להבין נקודה זו בצורה ברורה, נא לראות את התשובה הבאה:
https://www.hidabroot.org/he/article/109596
ולאחר מכן את המאמר "למה ה' ברא סבל בעולם":
https://www.hidabroot.org/he/article/88622

אב שאוהב את ילדיו, רוצה שילדיו יתבגרו ויהיו לאנשים עצמאים, ישרים וצדיקים בזכות עצמם.
כך להבדיל, הקב"ה רוצה שהנשמות שברא יזכו להגיע למידת הגבורה בכוחות עצמן, וכך יזכו לקירבתו בזכות ולא בחסד-חינם.
ה"משחק" נועד לייצר גיבורים. גיבורים לא "בכאילו", אלא גיבורים באמת.
 
כשם שרוע נובע מחיסרון, כך טוב נובע משלמות. הרע רוצה לקחת ולהחשיך את האחר, בעוד הטוב רוצה להעניק ולהאיר לאחר. רצון הטוב הוא להטיב, להשפיע. זה טבעו של מי שיש לו הכל - להשפיע לאחרים מטובו האדיר והגדול.
אלוקים הוא יישות מושלמת, אינסופית, על כן הקב"ה הוא טוב מושלם, ורצונו להטיב.
חכמים רבים המשילו זאת לשמש המאירה, אשר אורה מגיע עד לארץ, אלא שהנבראים זוכים להנות מאותה בהתאם לדרגתם (החפרפרת לא תהנה מאור השמש כמו האדם). כך להבדיל, הטוב האלוקי ברא את הנבראים ומטיב להם בדרגות שונות לפי יכולתן, כאשר האדם נמצא בראש הפירמידה - כי הוא קיבל בחירה חופשית, על כן ניתן להטיב לו יותר מכל בריה אחרת.
 
הקב"ה ברא את בני האדם כדי להטיב להם, ובמטרה שיהיו דומים לו וקרובים אליו בעולם הבא. כך נאמר בתורה: "ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו" (בראשית א', כז). האדם הוא נזר הבריאה. ומבחינה זו אנו דומים לבנים ובנות של הקב"ה: "כי בנים אתם לה' אלוקיכם".
ההטבה הגדולה ביותר שיש היא הרוממות הרוחנית, הגבורה שאותה משיגים באמצעות הנסיונות ומלחמת היצר בעולם הזה, בדומה לספורטאי שמשיג מדליה רק לאחר ניצחון בתחרות קשה. כך הנסיונות והבחירות שלנו בעולם הזה נועדו לרומם אותנו, ולהביאנו לדרגה רוחנית גבוהה, שבה נהיה דומים לבורא עולם בזכות הבחירות שלנו והמעשים שלנו.
 
* * *
 

בשונה ממה שהורגלנו לחשוב, רוב העולם הוא למעשה טוב.
התרבות המערבית היא שהרגילה את הציבור לחשוב שהעולם הוא ברובו סבל, כי היא מתמקדת ברע למרות שהוא מיעוט (כל מהדורת חדשות יודעת שפחד וזעזוע יוצרים פרסום, ולכן היא מתמקדת במקרים כאלה) . שיעורי הדכאון בה גדלים בהתאם לתפיסה צינית של המציאות, אך תפיסה זו שקרית במהותה.
 
זו עובדה שרוב בני האדם בעולם אינם רעבים ללחם ולא סובלים ממחלות ופגעים רעים (רוב האנשים מתים בזקנותם על סיר הבשר, ולא ברעב! קיבלנו שפע חומרי אדיר בעולם, ואם בני אדם לא היו נוהגים בחמדנות, לא היה אפילו עני אחד). קיבלנו עולם מדהים, וניתנו לנו אינספור חומרים ואמצעים וכישורים המביאים לנו הנאות רבות מספור.
 
הבט כי ברגע זה ממש, פועלים בתוך גופך מיליוני מערכות גאוניות בתחכומן:
- גופך בנוי ממיליארדי אטומים שפועלים בתיאום, אפילו התא הקטן ביותר שיש באצבע שלך מורכב יותר מכל מערכת התחבורה בעיר ניו יורק.
- הידיים שלך הם מנופים מורכבים מלאים פרקים תואמים שמאפשרים לך לתפקד בחיים.
- בכל אחת מן העיניים שלך יש יותר מ-120 מיליון קולטני אור, המאפשרים לך לקבל תמונה חדה וצבעונית של המציאות סביבך. - בכל יום הלב שלך מעביר 8000 ליטרים של דם בתוך גופך - פירוש הדבר כי בשלושה ימים משאבת הלב שלך היתה מסוגלת למלא בריכת שחייה! אך כל כך הרבה ליטרים של דם דורשים ניקוי רעלים תמידי, ולכן בכל דקה שעוברת הכבד שלך מסנן 2 ליטר של דם מרעלים.
- המח שיש בראשך הוא פלא הבריאה, ובכל היקום כולו לא נברא מחשב מתוחכם כל כך - מוחך מפעיל 100 מיליארד נוירונים (תאי עצב) - מספר זה גדול יותר מכל הכוכבים שיש בגלקסיה, וכולם פועלים בתיאום מושלם כדי לאפשר לך לראות לשמוע לנוע לדבר ולחשוב. ואין כאן המקום לתאר את כל התהליכים המדהימים והמורכבים שפועלים בגופך.
 
האם יש לך ספק בכך, שמי שברא כל זאת, יש לו מטרות גדולות בשבילך?
ויושם לב לעובדה שכל המערכות המדהימות הללו - הן רק הכלי החיצוני שניתן לך בעולם הזה, כדי שהנשמה שלך תוכל להפעיל את הגוף כמו נהג ברכב. אך מהו המסלול שכל אחד מאיתנו בוחר לעצמו בחיים? האם לא נאמין במי שברא אותנו או נדחה את הטבתו חלילה?
 
מי מאיתנו היה מוכן תמורת מיליון דולר לוותר על מאור עיניו (או אפילו רק על ראייה צבעונית של המציאות), על יכולת השמיעה, חוש הטעם, המישוש, שתי ידיו או על שתי רגליו? אפילו אדם שינסה רק יום אחד לקשור את שני אגודליו יגלה מהר מאוד עד כמה הוא נצרך להם; אדם שיעטה על ידיו כפפות יגלה כמה הציפורניים חסרות לו במהלך היום. אך מי מאיתנו נתן אי פעם את הדעת להודות על אגודל או ציפורן?
כל אחד מאיתנו קיבל אלפי מתנות חינם מהקב"ה, שכל אחת מהן שווה מיליונים. כל אצבע היא מערכת מופלאה בתחכומה שרק כדי לחקותה באופן מלאכותי - נדרשים טובי המדענים והלוגיסטיקנים, שעדיין לא מתקרבים למקור... כמה מאיתנו יודעים להעריך את כל המתנות הללו, לפני שאנו מבקשים עוד?
ילד מפונק נוהג להתלונן כי אינו יודע להעריך את כל המתנות והאהבה שמרעיפים עליו הוריו. אך אם נביט בעין ישרה על מציאותו של האדם, נמצא שהוא חי ברווח יותר מכל בעלי החיים בעולם, והרבה יותר ממה שהוא נזקק כדי לשרוד, וכל זה נובע בשל אינספור טובות חינם שהבורא הרעיף עליו.
הבורא יתברך לא היה חייב לברוא את כל עצי הפרי שיש בעולם, ולא את כל סוגי החומרים שיש בקרקע, וגם לא את כל מגוון בעלי החיים בטבע. האדם היה יכול לשרוד גם עם עין אחת ואוזן אחת, וללא ראייה צבעונית של המציאות. אך הבורא נתן לאדם מעל ומעבר כדי שיהנה מהבריאה.
 
העולם הוא בעיקרו וברובו טוב, ואנשים רק משלים את עצמם שהעולם רע, בדומה לילד קטן ומפונק שאינו מקבל משחק ואומר להוריו שהוא שונא אותם כי אינם אוהבים אותו ולא דואגים לו כלל... ואינו רואה את שפע הדאגה וההשקעה שמשקיעים בו. כך גם רוב האנשים אינם יודעים להעריך את הטובות הרבות שיש בחייהם, אינם מסוגלים להעריך נכונה את שוויה של הראייה, השמיעה, ההליכה, אפילו הריסים שבעפעפיים או הגבות שנועדו למנוע מן הזיעה להיכנס לעיניהם. באמת שלא חסר על מה להודות, ובמה לראות את טובו של ה' במציאותנו.

אדם שמתבונן אינו אמור לראות את העולם בתור סבל. הקב"ה העיד בתורתו על הבריאה: "וירא אלוקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד" (בראשית א, לא). זו תפיסת האמת של המציאות.
אם אדם ישווה עצמו לחתול חסר-בית, אין ספק שיגלה שקיבל אלף מתנות-חינם שאין אותם לחתול זה, ובראשן מתנת השכל וההגיון הישר שמאפשרת לו את השגת האלוקות. האדם המתבונן יוכל למצוא אף בסבלו תכלית שנועדה להטיב עבורו. כך נהג רבי עקיבא לומר (ברכות דף ס, א) "לעולם יהא אדם רגיל לומר, כל דעביד רחמנא לטב עביד (כל מה שעושה הקב"ה - הוא עושה לטובה)".
הרי כל רע במציאות איננו רע-בעצם, כי אם רק העדר של טוב. עיוורון הוא העדר של ראייה, מחלה היא העדר של בריאות. כך שהבורא לא יוצר רע, כי אם מונע מטובתו לעתים - לפי התיקונים שנדרשים לנשמות. אך תמיד יש יותר טוב בעולם מאשר רע, אחרת לא היינו שואלים מדוע יש רע בעולם, אלא תוהים מדוע יש טוב! טבעו של השכל לשאול על היוצא מן הכלל.
 
יש לזכור שהקב"ה יתברך לא משיג דבר מאיש. הוא הרי יוצר כל המציאות כולה, ולא ניתן להעניק לו דבר משל עצמנו, כי כל מה ששלנו - ניתן ממנו.
אמרו חז"ל בפרקי אבות (ג, ז): "תן לו משלו, שאתה ושלך שלו. וכן בדוד הוא אומר (דברי הימים א, פרק כט, יד): כי ממך הכל ומידך נתנו לך". ה' דורש מאדם להתקין מזוזה, רק לאחר שנתן לו בית. ה' דורש מאדם לערוך ברית מילה לבנו, רק לאחר שנתן לו בן. ה' דורש מאדם להניח תפילין, רק לאחר שנתן לו יד. ה' דורש מאדם לשמור על טהרת העיניים, רק לאחר שנתן לו עיניים. וכן בכל דבר ודבר שה' דורש מאיתנו מצווה כלשהי, הוא רק לאחר שה' נתן לנו מתנה ששווה אלף אלפי מונים יותר ממעשינו.
לכן, אצל הקב"ה לא קיים מושג של רוע או אכזריות ח"ו, כי הרי כל מה שהקב"ה עושה - הוא עושה אך ורק למעננו ולטובתנו, גם כשמונע מאיתנו טובות (החטאים פוגמים בנשמתנו, ומונעים את ההנאה הגדולה מכל - שהיא קרבת ה' בגן עדן. בדומה לרופא מנתח, כך ה' מעביר לעתים את הנשמה ייסורים ונסיונות שונים שנועדו לתיקונה הרוחני, כדי שתזכה לאושר ושכר נצחיים בעולם הבא).
 
האדם המתבונן גם יבחין שרוב הסבל בעולמנו נגרם בידי בני אדם, ולא בגלל טבע הבריאה. הסבל נמצא רק מעט בחיינו; רוב זמנינו הוא באמת רגוע ונוח, ואיננו כואב או מצער. רק שמיעוט צערנו מורגש יותר מטובות ההנאה בחיינו, כי את ההנאות אנו נוטים לשכוח מתוך ההרגל. אנו זוכרים בעיקר את הרגעים הקשים, ומכאן נובעת האשליה שרוב חיי האדם הם סבל.
 
אצטט את דבריו הנפלאים של הרמב"ם בנושא זה (מורה נבוכים חלק שלישי, פרק יב):
"לעתים קרובות עולה בדמיון ההמון שהרעות בעולם מרובות מן הטובות... רוב הרעות הפוגעות בבני-אדם הן מידיהם, כוונתי מידי בני-אדם לקויים... בגלל רעות שאנו עושׂים בעצמנו ובבחירתנו אנו סובלים, ומייחסים זאת לא-ל... שלמה ביאר זאת ואמר: 'איוולת אדם תסלף דרכו, ועל ה' יזעף לבו" (משלי יט, ג)...  אבל המעולים החכמים יודעים את חוכמת המציאות הזאת ומבינים אותה... כל הקושי שבזה שאתה רואה, והצער שאנו מצטערים בגלל זה, הם בשל הרדיפה אחר מותרות לבקש את מה שאינו הכרחי; ואז אין מוצאים אפילו את ההכרחי... ראוי שתשׂים לבך אל מצבינו במציאות... שככל שדבר פחות הכרחי הוא מצוי פחות ויקר מאוד. כי מה שהכרחי לאדם, למשל, הוא אוויר, מים ומזון. אך האוויר הכרחי ביותר... והאוויר מצוי יותר ושווה לכל-נפש... והכרחיות המים גדולה יותר מהכרחיות המזון... ובכל עיר אתה מוצא מים מרובים יותר וזולים יותר ממזון. כן קורה הדבר במזונות: ההכרחיים יותר מצויים יותר וזולים יותר באותו מקום ממה שלא הכרחי. בזאת מתגלה חסד האל יתעלה וטובו כלפי המציאות שלו".
 
אך יותר מכל צריכים אנו להודות על כך שה' לא הפקיר אותנו בעולמו, אלא נתן לנו את המתנה הגדולה מכל, והיא תורתו הקדושה - אשר מחנכת אותנו כיצד להיות אנשים טובים וצדיקים, ולזכות לקרבתו הנצחית של הקב"ה - שהיא העונג הגדול מכל העינוגים האפשריים. ראה לדוגמה בהרצאתו של הרב זמיר כהן על "השבת - מקור הברכה":
https://www.hidabroot.org/video/61051
ועל מצוות במאה ה-21:
https://www.hidabroot.org/video/60834
מי שזוכים לקיים את יהדותם בהדרכה נכונה, זוכים לחיים טובים יותר, לזוגיות טובה יותר, לחינוך ילדים טוב יותר, לאריכות ימים ולשמחת חיים. שיעורי הדיכאון והגירושין גדלים בעולם, רק משום שלא זכו להדרכת התורה הקדושה.
 
אשמח לעזור לך בכל שאלה.
 
נ.ב.
אמליץ לך לקרוא חוברת קצרה שכתבתי בשם "שיחה גורלית", המתארת דו-שיח עם אלוקים על שאלות רבות באמונה (הוכחות למציאות הבורא, משמעות החיים, אמיתות התורה, למה אלוקים ברא אותנו ועוד).
לקריאת החוברת:
https://www.gorali.122.co.il/do_siah.doc
 
בברכה,
דניאל בלס