האם יעקב אבינו גילה בחייו שבניו מכרו את יוסף?

שבוע טוב,

א. אכן נאמר במדרש תנחומא (פרשת מקץ אות ח)  שאחי יוסף לבסוף היו מתחרטין ואומרין מתי נרד למצרים ונחזיר את אחינו לאבינו, וכשאמר להם אביהם לירד למצרים, נתנו כולם דעת אחת להחזירו. ע"ש. הרי שהאחים להזדמנות ללכת לחפש אחרי יוסף, וזו באה לידם כאשר ביקש מהם יעקב אביהם לרדת למצרים.

ב. מצאנו בזה כמה הסברים בדברי גדולי המפרשים -

הרמב"ן (בראשית מב ט) הסביר שיוסף לא יצר קשר עם אביו כדי שיתקיימו חלומותיו, וזה לשונו: וכן אני אומר שכל הענינים האלה היו ביוסף מחכמתו בפתרון החלומות כי יש לתמוה אחר שעמד יוסף במצרים ימים רבים והיה פקיד ונגיד בבית שר גדול במצרים איך לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו כי מצרים קרוב לחברון כששה ימים ואילו היה מהלך שנה היה ראוי להודיעו לכבוד אביו ויקר פדיון נפשו ויפדנו ברוב ממון אבל היה רואה כי השתחויית אחיו לו וגם אביו וכל זרעו אתו אי אפשר להיות בארצם והיה מקוה להיותו שם במצרים בראותו הצלחתו הגדולה שם וכל שכן אחרי ששמע חלוםפרעה שנתברר לו כי יבאו כלם שמה ויתקיימו כל חלומותיו.

בעלי התוספות על התורה (פרשת מקץ, בפסוק וירא יעקב כי יש שבר במצרים) תירצו, שהאחים השביעו את יוסף שלא לגלות, והכתוב מוכיח דכתיב (בראשית מה א) "הוציאו כל איש מעלי" שלא רצה לגלות לזרים מפני השבועה. וכיוצא בזה כתב הרא"ש על התורה (בראשית מה א) שיוסף לא יכל להודיע לאביו שהוא חי מכיוון שבשעת החרם שתפו אותו עמהם שלא לגלות הדבר, ואף כי היה מוכרח, כיוון שלא מיחה בם היה נכלל עמהם, ולפיכך המתין עד שבאו כולם והתירו את החרם בהסכמת כולם, דכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו.

עוד תירצו בעלי התוספות שם, כי כשיוסף היה עבד לא רצה להגיד לאביו יעקב כי יותר היה מצערו, וכן כשהיה בבית הסהר. וגם כשהיה מלך לא היה מאמין לו כי אפילו לבסוף כשספרו לו אחיו לא האמין כדכתיב (בראשית מה כו) "ויפג לבו כי לא האמין להם".

תירוץ נוסף כתבו בעלי התוספות שם, שיוסף היה ירא שאם היה מגיד לאביו ישמעו אחיו ויבהלו ויברחו זה לצפון וזה לדרום מרוב פחד שיראו שיהרגם, ונמצא אביו מצטער עליהם וגורם צער גדול לאביו, ולכך המתין עד שבאו אחיו אצלו ונתגלה להם תחלה ופייסם בדברים ושאין בלבו עליהם ואמר להם לבשר לאביהם וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים.

הכלי יקר (בראשית מב ז) כתב לפרש וזה לשונו: והנראה לי בזה שמה שלא גילה לאביו עדיין כי הוא חי, לפי שחשב אם הקב"ה לא גילה לו אם כן רצה הקב"ה בצערו כ"ב שנה מדה כנגד מדה ואיך יגלה הוא מה שכסה הקב"ה, כי מצא בשכלו שנגזר על אביו כ"ב שנים שלמים מיום ליום כנגד אותן כ"ב שנים שלא קיים מצות כבוד אביו, ואחר שנשלמו אז נתודע יוסף אל אחיו.

והאור החיים (בראשית מה כו) כתב ליישב, שיוסף חש על נפשו שידעו אחיו בדבר ולצד בושתם וכלימתם מאביהם ימסרו עצמם עליו לאבדו מן העולם לבל תגיע להם בושה מאביהם. ועיין שם עוד מה שהאריך לבאר בעניין זה.

ג. דעת הרמב"ן (בראשית מה כז) שיעקב אבינו לא ידע ממכירת יוסף עד סוף ימיו, וזה לשונו: יראה לי על דרך הפשט שלא הוגד ליעקב כל ימיו כי אחיו מכרו את יוסף, אבל חשב כי היה תועה בשדה והמוצאים אותו לקחוהו ומכרו אותו אל מצרים, כי אחיו לא רצו להגיד לו חטאתם, אף כי יראו לנפשם פן יקצוף ויקללם, כאשר עשה בראובן ושמעון ולוי. ויוסף במוסרו הטוב לא רצה להגיד לו, ולכך נאמר (שם נ טז) ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר וגו', ואלו ידע יעקב בענין הזה היה ראוי להם שיחלו פני אביהם במותו לצוות את יוסף מפיו, כי ישא פניו ולא ימרה את דברו, ולא היו בסכנה ולא יצטרכו לבדות מלבם דברים.

בברכה,

הלל מאירס