נקיפות מצפון על בילוי

שלום וברכה

הדרך הישרה שיבור לו האדם הוא הדרך הממוצעת, הקב"ה שלח אותנו לעולם גשמי לא כדי שנברח ממנו, אלא בכדי שנעבוד אותו בתוך העולם הגשמי. גם בין התנאים והאמוראים היו השקפות שונות, וכל מיני דרכים לעבודת הבורא, היו מהם שהיו מסגפים את עצמם ולא היו רוצים להעלות אפי` בת שחוק על פיהם, ומאידך חבריהם ניסו להניאם מדרכים אלו ובקשו תמיד עצות איך לשמחם ולבדחם, וכמו שביאר הגאון בספר חוות יאיר סימן קנ"ב, ואכן כל המהלכים נכונים, וכל אחד צריך לבחור את מה שמתאים לו, אבל בכללות הדרך הישרה הוא דרך הממוצע.

שים לנגד עיניך דברי הרמב"ם (הלכות דעות) המרומם מאוד את ההליכה בשביל הזהב, קרי - `הדרך הממוצעת`, ואם תלך בדרכיו כי אז תשכיל ותצליח מאוד בעולם הזה ובעולם הבא, כך אמרו אצלינו: תאכל טוב, תשתה טוב, תבלה טוב, תתפלל טוב, ותלמד טוב. בספר תפארת ישראל מפרש דברי התנא במסכת אבות שמנה בין ארבעים ושמונה הדברים שקונים בהם תורה `מיעוט שיחה` ללמדך כי אחד מהדרכים לקנות תורה הוא גם על ידי מיעוט שיחה, בדברים צדדיים, כי אם יחיה כל היום בלחץ של לימוד תורה ועיסוק אך ורק בדברים רוחניים אין בכך להביא בריאות לנפש.

אדרבה מפעם לפעם יש לעשות הפסקה, אפשר וצריך בהחלט לבלות עם חברים, זה רצוי מאוד, ואין שום מקום לנקיפות מצפון. כך כתוב בכל ספרי ההדרכה המקובלים. אולם הקפד על כך שלא יעבור עליך יום ללא קביעות עתים לתורה בבוקר ובערב. זהו חובה שווה ערך להנחת תפילין. העיסוק בפרנסה, זוהי חובה מהדרגה הראשונה, לכך אין צורך להגיע לעיקרון שביאר הרמב"ם שכל מעשיך אף הצדדיים יהיו לשם שמים, מאחר ועיסוק בפרנסה, זוהי מצוה בעצמה, ואינו דבר צדדי, ראה ואני מעתיק בזה כמה קטעים מדברי הרמב"ם הנוגעים לעניין:

דעות הרבה יש לכל אחד ואחד מבני אדם וזו משונה מזו ורחוקה ממנו ביותר, יש אדם שהוא בעל חמה כועס תמיד, ויש אדם שדעתו מיושבת עליו ואינו כועס כלל ואם יכעס יכעס כעס מעט בכמה שנים, ויש אדם שהוא גבה לב ביותר, ויש שהוא שפל רוח ביותר, ויש שהוא בעל תאוה לא תשבע נפשו מהלוך בתאוה, ויש שהוא בעל לב טהור מאד ולא יתאוה אפילו לדברים מעטים שהגוף צריך להן, ויש בעל נפש רחבה שלא תשבע נפשו מכל ממון העולם, כענין שנאמר אוהב כסף לא ישבע כסף, ויש מקצר נפשו שדיו אפילו דבר מעט שלא יספיק לו ולא ירדוף להשיג כל צרכו, ויש שהוא מסגף עצמו ברעב וקובץ על ידו ואינו אוכל פרוטה משלו אלא בצער גדול, ויש שהוא מאבד כל ממונו בידו לדעתו, ועל דרכים אלו שאר כל הדעות כגון מהולל ואונן וכילי ושוע ואכזרי ורחמן ורך לבב ואמיץ לב וכיוצא בהן.

שתי קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה אינן דרך טובה ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן ולא ללמדן לעצמו, ואם מצא טבעו נוטה לאחת מהן או מוכן לאחת מהן או שכבר למד אחת מהן ונהג בה יחזיר עצמו למוטב וילך בדרך הטובים והיא הדרך הישרה. הדרך הישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם, והיא הדעה שהיא רחוקה משתי הקצוות ריחוק שוה ואינה קרובה לא לזו ולא לזו, לפיכך צוו חכמים הראשונים שיהא אדם שם דעותיו תמיד ומשער אותם ומכוין אותם בדרך האמצעית כדי שיהא שלם בגופו, ...ולא יהא מהולל ושוחק ולא עצב ואונן אלא שמח כל ימיו בנחת בסבר פנים יפות, וכן שאר דעותיו, ודרך זו היא דרך החכמים, כל אדם שדעותיו דעות בינוניות ממוצעות נקרא חכם.

שמא יאמר אדם הואיל והקנאה והתאוה והכבוד וכיוצא בהם דרך רעה הן ומוציאין את האדם מן העולם, אפרוש מהן ביותר ואתרחק לצד האחרון, עד שלא יאכל בשר ולא ישתה יין ולא ישא אשה ולא ישב בדירה נאה ולא ילבש מלבוש נאה אלא השק והצמר הקשה וכיוצא בהן כגון כהני העובדי כוכבים, גם זה דרך רעה היא ואסור לילך בה, המהלך בדרך זו נקרא חוטא, שהרי הוא אומר בנזיר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, אמרו חכמים ומה אם נזיר שלא פירש אלא מן היין צריך כפרה המונע עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה, לפיכך צוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד, ולא יהא אוסר עצמו בנדרים ובשבועות על דברים המותרים, כך אמרו חכמים לא דייך מה שאסרה תורה אלא שאתה אוסר עליך דברים אחרים, ובכלל הזה אלו שמתענין תמיד אינן בדרך טובה, ואסרו חכמים שיהא אדם מסגף עצמו בתענית, ועל כל הדברים האלו וכיוצא בהן צוה שלמה ואמר אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם.

צריך האדם שיכוון לבו וכל מעשיו כולם לידע את השם ברוך הוא בלבד, ויהיה שבתו וקומו ודבורו הכל לעומת זה הדבר, כיצד כשישא ויתן או יעשה מלאכה ליטול שכר, לא יהיה בלבו לקבוץ ממון בלבד אלא יעשה דברים האלו כדי שימצא דברים שהגוף צריך להם מאכילה ושתיה וישיבת בית ונשיאת אשה, וכן כשיאכל וישתה ויבעול לא ישים בלבו לעשות דברים האלו כדי ליהנות בלבד עד שנמצא שאינו אוכל ושותה אלא המתוק לחיך ויבעול כדי ליהנות, אלא ישים על לבו שיאכל וישתה כדי להברות גופו ואיבריו בלבד, לפיכך לא יאכל כל שהחיך מתאוה ככלב וחמור אלא יאכל דברים המועילים לגוף אם מרים אם מתוקים, ולא יאכל דברים הרעים לגוף אע"פ שהן מתוקים לחיך, כיצד מי שהיה בשרו חם לא יאכל בשר ולא דבש ולא ישתה יין, כענין שאמר שלמה דרך משל אכול דבש וגו`, ושותה מי העולשין אע"פ שהוא מר שנמצא שותה ואוכל דרך רפואה בלבד כדי שיבריא ויעמוד שלם, הואיל ואי אפשר לאדם לחיות אלא באכילה ושתיה, וכן כשיבעול לא יבעול אלא כדי להברות גופו וכדי לקיים את הזרע, לפיכך אינו בועל כל זמן שיתאוה אלא כל עת שידע שהוא צריך ב להוציא שכבת זרע כמו דרך הרפואה או לקיים את הזרע. עד כאן לשונו הזהב. בהצלחה - מנשה ישראל