יחסי חבירות בין נער לנערה

שלום וברכה

אעתיק את תשובתו של הגאון ר` משה פיינשטיין שו"ת אגרות משה אבן העזר ח"ד סימן ס בענין בחור שהסיתו לבו לבוא בקשרי רעות עם נערה שלא לצורך נישואין. ז` מנ"א תשל"ה במעון הקיץ סמוך לנוא יארק תשל"ה. מע"כ ידידי הצעירים נ"י. הנה בדבר בחור אחד צעיר לימים אשר לא שייך עדיין לעניני שדוכים וגם אינו חושב כלל בדבר נישואין, הסיתו לבו לבא בקשרי רעות עם נערה צעירה אשר ג"כ לא שייכת עדיין וגם אינה חושבת כלל בדבר נישואין, באמרו דכיון דהם נזהרים מלהכשל באיסור יחוד אין בזה שום איסור, ואף שודאי יודע שלא נאה הדבר אינו מתחשב עם עניני חסידות וצנועים ביותר ואינו רוצה לשמוע דברי מוסר ותוכחה אלא כשישמע ממני שאסור הדבר ע"פ הלכה פסוקה וא"כ מוכרח אני תיכף להשיב שהרי נוגע למעשה תיכף.

הנה שיטת הרמב"ם שיש לאו מן התורה בקריבה לעריות דחבוק ונשוק וכדומה מקרא דלא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה, ונקט בלשון כלומר שהוא ענין באור איזה איסור נאמר בקרא זה דלא תקרבו לגלות ערוה, שהוא לא תקרבו לדברים המביאין לזה, היינו שהוא לאו הנאמר לסיג וגדר שבעריות חששה תורה אף לעשות סיג וגדר שלא יבוא לעבור שהוא איסור הנאה מערוה אף שלא בביאה, ואסרה ע"ז בלאו וחייב מלקות כעל כל לאוין שבתורה, וא"כ היה נמצא לפ"ז שגם קריבה בדברים לשום חבה והנאה שג"כ הוא מדברים המביאין לידי גילוי ערוה שנמי יש לאסור מן התורה דהרי לפי פירוש איסור הקרא שהוא לגדר ולסיג יש לן לאסור מן התורה, ו

כן הוא כמפורש באבות דר` נתן ריש פ"ב איזה סייג שעשתה תורה לדבריה ה"ה אומר ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב יכול יחבקנה וינשקנה וידבר עמה דברים בטלים ת"ל לא תקרב הרי בכלל הסייג דלא תקרב הוא גם דבור דברים בטלים, וא"כ גם לשון לא תקרבו לגלות ערוה הנאמר בכל העריות שהוא ג"כ לאו לסייג נמי דברים בטלים הם בכלל האיסור, דבאשה אחרת אפילו סתם דבורים כשרוצה לדבר עם האשה מחמת שיש לו הנאה ממנה כשמדבר עמה הם מדברים המרגילים לערווה, וכן מפורש בר"ן ע"ז פרק ב` ד"ה בכל מתרפאין בסוף הדבור על הא דאמרינן בפרק בן סורר על מי שעלתה בליבו טינא לאשה אחת והציעו לחכמים שתספר עמו אחורי הגדר ולא התירו לו שכתב שם שבודאי שדברים הללו אינם גלוי עריות ממש אלא שעובר בהן בלא תקרבו לגלות ערוה שהוא לאו דג"ע, וכתב הש"ך דהוא משום דסובר כהרמב"ם דאיכא לאו בקריבה לערוה בחבוק ונשוק והדומה להם בלאו דלא תקרבו לגלות ערוה, וכן כתב הב"ש בסימן כ` סק"א דאיכא לאו אם תספר עמו אחורי הגדר משום לא תקרבו לגלות ערוה ולמד זה ממקשן בשלמא שם, עכ"פ מפרש שגם דבור עם אשה לשם חבה הוא בכלל הלאו כמו נגיעה בגופה וחבוק ונשוק דאסור בלאו דלא תקרבו מדאורייתא.

הרי יש איסור חמור גם מדאורייתא בקשרי רעות שיש לנער עם נערה שאף אם יזהר מחבוק ונישוק ונגיעה ויחוד איכא מה שמדבר עמה איזה משך זמן בדרך חבה ונהנה מזה ומהסתכלותו בה, ואף לרמב"ן שפליג וסובר שהוא רק מדרבנן נמי עכ"פ הוא איסור חמור ולוקין ע"ז מכת מרדות. וזה ברור שקשרי רעות עם נערה הוא מצד חבת אישה ולא רק רעות בעלמא שלזה יותר היה ניחא לו עם חבריו הבחורים ולמה לו הנערה לזה הרי ודאי שהוא מצד חבת הנערה מצד שהיא אשה, ואף שהיא פנויה הרי היא נדה שהיא ערוה דחייבי כריתות שנאמר בהו הלאו ובנדה הא איכא עוד קרא בנדת טומאתה לא תקרב ואף שהוצרך קרא זה בשביל האיסור גם לבעלה מ"מ איכא ממילא עוד איסור גם לאחרים.

עוד איסור דאורייתא הא מצוי להיות דמאחר שיש לו הנאה מקרבותה של הנערה מצוי לבא מזה להרהורים ולהוציא זרע לבטלה שאף שלא מרגיש בזה תיכף אפשר שבשביל זה יהרהר בלילה ויבא לידי טומאה בלילה שע"ז נאמר הלאו דונשמרת מכל רע שכן הוא לשון ר` פנחס בן יאיר בכתובות דף מ"ו ע"א אלמא שכן איכא מציאות בהרהור ביום שאף אם לא בא תיכף לידי טומאה אפשר שיבא בלילה דאחריו וזהו לאו דאורייתא אף אם יזדמן שלא יראה קרי אח"כ בלילה ואם יבא עי"ז לטומאה הרי הוא עוד איסור חמור שמביא עצמו במעשיו לידי כך, ונענש ח"ו יותר ע"ז מכפי הרואה קרי ע"י שבא לו הרהורים רעים ע"י שראה דבר ערוה בהזדמנות שאף באופן שאינו אנוס אינו עכ"פ מזיד. וגם צריך לידע שאיסור יחוד בזה שהוא גס עם איזה אשה חמור מיחוד עם סתם אשה ואסורים להתייחד גם בבית שפתחו פתוח לרה"ר. והנני ידידם מברכם בכפילא, משה פיינשטיין.

בברכה - בנימיןש מואלי