האם מותר לקיים מצוות עונה אחרי עלות השחר?

שלום רב,

יפה כתבת, כי בגמרא מסכת נדה (דף טז עמוד ב) רבי יוחנן למד איסור תשמיש מיטה ביום מהפסוק (איוב ג ג) "יאבד יום אולד בו והלילה אמר הורה גבר", וריש לקיש למד זאת מהפסוק (משלי יט טז) "בוזה דרכיו יומת", ופירש רש"י, בוזה דרכיו, תשמיש, כמו דרך גבר בעלמה (משלי ל יט), והמשמש ביום בא לידי בזיון, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו.

וכתב הגאון בעל שבות יעקב זצ"ל בעיון יעקב שם, שנראה נפקא מינה, שלפי רבי יוחנן שלומד מהפסוק שרק לילה ניתן להריון, אם כן בבית אפל או מאפיל בטליתו גם כן אסור, מה שאין כן לריש לקיש שסובר שהאיסור הוא מטעם בוזה דרכיו יומת, אם כן בבית אפל או שמאפיל בטליתו מותר, כי אין לחוש לדבר מגונה. ואף על גב שהכלל הוא שהלכה כרבי יוחנן כשנחלק עם ריש לקיש (ראה מסכת יבמות דף לו עמוד א), מכל מקום מכיוון שרב וכן רב חסדא ואביי ורב הונא סוברים גם כריש לקיש, לכן הפוסקים נקטו כך להלכה (ראה שלחן ערוך ורמ"א אורח חיים סימן רמ סעיף יא). ע"ש.

ולפי דרכו, מאחר שהלכה כריש לקיש, שאין מניעה מקיום מצוות עונה בלילה מצד עצמו, אלא רק משום שמא יראה בה דבר מגונה, אם כן צריך להיות מותר לקיים מצוות עונה אחרי עלות השחר, כל שלא הגיע זמן "משיכיר את חבירו".

ואכן מצאנו בבן איש חי (שנה ב' פרשת וירא סעיף כו) שכתב, שבספרו מקבציאל העלה, שאם עלה עמוד השחר, כל זמן שלא האיר היום, שהוא תחילת לבישת תפילין בחול, נחשב בכלל לילה ומותר לו לשמש, ואין זה בכלל משמש מיטתו ביום.

ובספרו שו"ת תורה לשמה (סימן סז) היקל לקיים מצות עונה אחרי עלות השחר, ואפילו עד הנץ החמה. אלא שכתב שבוודאי עדיף לקיים עונה בזמן שהוא לילה גמור, מזמן זה שאינו לילה גמור. ע"ש. (ובעניין אם הבן איש חי הוא המחבר של הספר תורה לשמה, ראה שו"ת יביע אומר חלק ט' חלק אורח חיים סימן צו. ואין להוכיח מהסתירה הנ"ל שלא הוא המחבר, כי לפעמים גדול בתורה חוזר בו מדעתו, וכמו שכתב ביביע אומר שם, שכהנה וכהנה סתירות נמצאו רבות במחברים. ע"ש).

והגר"ע יוסף זצ"ל בספרו הליכות עולם חלק ג' (עמוד צז) כתב, אפילו אם עלה עמוד השחר, כל זמן שלא האיר היום נחשב בכלל לילה ומותר בתשמיש המיטה.

בברכה,

הלל מאירס