לגבי ערב פסח שחל בשבת

שלום רב,

1. כשערב פסח חל בשבת, מקדימים לעשות בדיקת חמץ בליל י"ג ניסן, דהיינו ביום חמישי בלילה - עם ברכה, ולאחר מכן יש לעשות ביטול חמץ (שלחן ערוך סימן תמד סעיף א, ומשנה ברורה סק"א).

ואת ביעור חמץ מקדימים ליום י"ג ניסן, דהיינו יום שישי. ויש להשאיר כמות חמץ שתספיק לשתי הסעודות הראשונות של שבת במקום מוצנע כדי שלא יתפזר (שלחן ערוך סימן תמד סעיף א, ומשנה ברורה סק"ג). וטוב לעשות ביעור חמץ ביום שישי עד סוף שעה חמישית (ראה שם סעיף ב, משנה ברורה סק"ט, ופסקי תשובות אות ח).

2. בשתי הסעודות הראשונות של שבת מברכים על לחם וכנ"ל, אולם אין לבשל לשבת זו תבשילי חמץ הנדבקים לסירים (שלחן ערוך שם סעיף ג). ולאחר סעודת שבת בבוקר יש לנער המפה מפירורי החמץ שעליה ולנקות את כלי החמץ ולאכסנם עם שאר כלי החמץ (שלחן ערוך שם סעיף ד). 

וצריך לעשות ביטול חמץ בשבת בסוף שעה חמישית (ראה שלחן ערוך שם סעיף ו, ומשנה ברורה שם).

3. ולגבי סעודה שלישית שזמנה אחרי מנחה - הרי כבר אסור לאכול חמץ וגם מצה אסור לאכול בערב פסח, אז לפי מנהג הספרדים אפשר לקיים סעודה שלישית במצה עשירה, אולם עדיין צריך להקפיד לאכול לפני שעה עשירית, כי משעה זו ואילך אפילו מצה עשירה אסור לאכול, כדי שיאכל מצה לתאבון (שלחן ערוך סעיף א, ומשנה ברורה ס"ק ה, ז). ויאכל לכתחילה יותר מכביצה, ויברך עליה בורא מיני מזונות ועל המחיה, ולא יברך עליה ברכת המזון, שספק ברכות להקל (חזון עובדיה פסח עמוד רסד).

אולם לפי מנהג האשכנזים שלא אוכלים מצה עשירה, יש לקיים סעודה שלישית במיני פירות או בבשר ודגים (רמ"א שם), ויותר טוב לקיים בבשר ודגים מאשר בפירות (משנה ברורה סק"ח), או לחלק את סעודת שבת בבוקר לשניים, ובתנאי שיספיק לברך ולשהות בין שתי הסעודות, כדי שלא יהיה בכלל ברכה שאינה צריכה (משנה ברורה שם), ואם שוהה חצי שעה ביניהן יוצא ידי חובת כל הדעות (ראה פסקי תשובות שם אות ו). ויש מי שכתב, שגם אם עושה כן, מכל מקום יחזור לאכול סעודה שלישית לאחר מנחה במיני פירות (דעת תורה שם ד"ה דסעודה), ועדיף בשר ודגים וכנ"ל.

4. לפי דעת הרב עובדיה יוסף זצ"ל בספר חזון עובדיה פסח (עמודים רס-רסג) מותר לאכול מצה מבושלת/מטוגנת בערב פסח. ולאור זאת כתב עצה טובה לכל מי שירצה בכך, כדי שלא יצטרך להשאיר חמץ בביתו בשבת, ויבוא לידי מכשול ותקלה מפירורי חמץ הנשארים מהסעודה (ובפרט כשנמצאים ילדים קטנים בבית וקיים חשש שיפזרו את החמץ אנה ואנה), וכן שלא יצטרך להניח את כלי החמץ שנשארו מסעודות השבת, שאין אפשרות לנקותם בשבת להדיחם כראוי שאין שבת מכין לחול, וישארו בבית כאבן שאין לה הופכים עד מוצאי יום טוב של פסח, לפיכך טוב ונכון לבער החמץ מכל וכל בערב שבת, לבלתי השאיר לו שריד כלל ועיקר, להצניע במקום מיוחד כל כלי החמץ לאחר הדחתם ושטיפתם בערב שבת כראוי, ולהשתמש בשבת אך ורק בכלים הכשרים והמיוחדים לפסח, ובתבשילים ומאכלים הכשרים לפסח, ויקיים מצות סעודות שבת במצה מבושלת בתוך מרק של בשר או של עוף, באופן שכזה: שלאחר שנתבשל התבשיל יורידנו מעל האש, ובעוד התבשיל שבסיר חם שהיד סולדת בו, יתן בזה אחר זה בתוך התבשיל כמה רקיקי מצות כדי צרכו, באופן שהמצה ספגה היטב טעם התבשיל, ואז יוכל לקיים בה מצות שלוש סעודות. וטוב שלא יוציא את רקיקי המצות מתוך הסיר עד שיצטנן התבשיל, ויוכל להוציא המצה בשלמותה, שלא תתפורר בתוך המרק, שיהיה אפשר לבצוע אותה בשבת ולברך עליה המוציא וברכת המזון, כיוון שנשאר עליה צורת פת, ובאופן שיש בה כזית. וכן הוא הדין שיוכל לטגנה בשמן, ויהיה אפשר לקיים בה סעודות שבת.

אולם אצל האשכנזים בדרך כלל לא נוהגים לאכול מצה מבושלת/מטוגנת בערב פסח (ראה שער הציון סימן תמד סק"א), אלא עושים כנ"ל בסעיף 3.

בברכה,

הלל מאירס