מה יותר חשוב? שמירת שבת או שלמות המשפחה?

שלום רב,
אני נשוי מזה שנתיים ולנו 2 בנות קטנות.
1. אשתי היא חילונית לשעבר, כשהתחתנו היא חזרה בתשובה ולאט לאט זונחת את דרך הדת וכיום שומרת שבת "בשבילי". אנחנו מנהלים אורח חיים דתי וגם מחנכים את בנותינו לכך.
לאשתי מאוד חשובה החברה, ולצערי באמצע שבוע היא לא חווה מספיק בשל שגרת החיים השוחקת.
משפחתה הקרובה והרחוקה גרה במרחק נסיעה ברכב (מחוץ לעיר המגורים שלנו).

אשתי הציבה לי אולטימטום: או שאני אאפשר לאורחים להגיע אלינו בשבת (תוך חילול שבת וודאי מצדם- שכן הם ייסעו אלינו ברכב ; בזמן שהותם אצלנו לא יהיה חילול שבת מצידנו או מצד האורחים ) או שהיא תתגרש ממני, תעזוב את הדת וגם הבנות לא ישמרו שבת (כלומר- שלושתן יתחילו לחלל שבת על כל המשתמע מכך- נסיעה ברכב לטיולים, טלוויזיה, מוזיקה וכו')

ניסיתי לדבר על ליבה אך כל ניסונותיי למצוא פתרון אחר עלו בתוהו.

מה עליי לעשות?
האם לאפשר ביקורים בשבת תוך חילול שבת ע"י אחרים (=נסיעה ברכב בלבד) או להתגרש מאשתי ושהיא והבנות יעזבו את הדת לגמרי?

2. אשתי מתקשה להתמודד עם שתי הבנות במקביל וזקוקה (לדבריה) לסיוע של אדם נוסף. מכיוון שהמשפחה לא בקרבתה, אני נאלץ להישאר בבית בשבתות ולהתפלל בבית גם בערב וגם בבוקר (מעל חצי שנה לא התפללתי במניין)
אשאל שאלה שתשובתה כמעט ברורה לי:
האם אפשר שקרובי משפחה יסעו אלינו בשבת כדי לשמור על הבנות ולאפשר לי להתפלל במנין בבית הכנסת או שעדיף להתפלל בבית ולא להחטיא אחרים?

ובהמשך לכך: אם נמצא סיוע (ללא עלות) ממישהי שגרה בעיר המגורים אך אינה שומרת שבת- האם נוכל להזמין אותה לשמור על הבנות (כדי שאתפלל במניין)? אין לנו שליטה על דרך ההגעה אלינו- היא יכולה להגיע ברגל או ברכב
אודה לעצה