טעם קיום מצוות השמיטה לאדם ולאדמה

שלום וברכה

הטעם לכך, כפי שכתב בספר החינוך (מצוה פד): א. משרשי המצוה, לקבוע בלבנו ולצייר ציור חזק במחשבתנו ענין חידוש העולם, כי ששת ימים עשה ה` את השמים ואת הארץ [שמות כ`, י"א], וביום השביעי שלא ברא דבר הכתיב מנוחה על עצמו.

ולמען הסיר ולעקור ולשרש מרעיונינו דבר קדמות העולם אשר יאמינו הכופרים בתורה, ובו יהרסו כל פינותיה ויפרצו חומותיה, באה חובה עלינו להוציא כל זמנינו יום יום ושנה שנה על דבר זה למנות שש שנים ולשבות בשביעית, ובכן לא יתפרד הענין לעולם מבין עינינו תמיד, והוא כענין שאנו מוציאין ימי השבוע בששת ימי עבודה ויום מנוחה.

ב. ולכן ציוה ברוך הוא להפקיר כל מה שתוציא הארץ בשנה זו מלבד השביתה בה, כדי שיזכור האדם כי הארץ שמוציאה אליו הפירות בכל שנה ושנה לא בכוחה וסגולתה תוציא אותם, כי יש אדון עליה ועל אדוניה. וכשהוא חפץ הוא מצוה אליו להפקירם.

ג. ועוד יש תועלת בדבר לקנות בזה מדת הותרנות, כי אין נדיב כנותן מבלי תקוה אל הגמול.

ד. ועוד יש תועלת אחר נמצא בזה האדם שיוסיף האדם בטחון בשם ברוך הוא, כי כל המוצא עם לבבו לתת ולהפקיר לעולם כל גידולי קרקעותיו ונחלת אבותיו הגדלים בכל שנה אחת, ומלומד בכך הוא וכל המשפחה כל ימיו, לא תחזק בו לעולם מדת הכילות הרבה ולא מיעוט הבטחון. עד כאן דבריו.

ולכן אין כל בעיה שהאדם יעבוד בעבודה אחרת, העיקר שבאמצעות השמיטהיזכור שלא הכול מכוחו ועוצם ידו. הגויים כמובן לא נצטוו על השמיטה ולכן שדה שבבעלות גוי אינה צריכה לשבות ואין לנו כל סיבה להימנע מלקנות את פירותיו. הטריק של מכירת השדות לגוי בהערמה בשנת בשמיטה אינו מקובל על הרבה מהרבנים יראי ה` והמצדדים לזכות מסתמכים על כך שמאחר והשדה בסופו של דבר לא שייך ליהודי אלא לגוי, אין את המצוה של שמיטה.

בברכה - בנימין שמואלי