איסורי רבנן ודאוריתא

בס"ד
 
שלום וברכה,
  

עם התורה שבכתב, קיבלנו גם תורה שבעל פה (מסורת) המבארת לנו איך לקיים כל מצווה ומצווה שכתובה בתורה. מסורת זו עברה במשך אלפי שנים, והיתה מאז ומתמיד חלק בלתי-נפרד מקיום התורה. ההלכה היא זו שלימדה אותנו להמתין בין אכילת בשר לבין אכילת חלב.

לעצם שאלתך,

ללא ההלכה שקיבלנו בתורה שבעל פה, לא נדע איך לקיים את המצוות. לדוגמה, אם נאמר רק "גדי בחלב אמו", האם פירוש הדבר שמותר לבשל עגל בחלב אמו הפרה, וטלה בחלב אמו הכבשה? התורה לא אומרת לנו. ואם כתוב בתורה רק "לא תבשל", האם פירוש הדבר שמותר לאוכלם יחד, ללא בישול? התורה לא אומרת. וכן, אם גוי מבשלם יחד, האם מותר לי לאוכלם? כפי שקל לראות, ללא תורה שבעל פה, נגיע לאבסורדים רבים גם במצווה זו.

לכן קיבלו חז"ל במסורת התורה שבעל פה, שהפסוק המשולש "לא תבשל גדי בחלב אמו" נועד לאסור עלינו גם את הבישול, גם את האכילה, וגם את ההנאה של בשר וחלב שבושלו יחד. להבנת ההיגיון שבכך, בבקשה עיין במאמר הבא:

https://www.hidabroot.org/article/2213

יושם לב שבספר התורה מוזכרים החוקים, אך לא נאמר כיצד מקיימים אותם. כך לדוגמה נאמר בתורה "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" - אך בשום פסוק לא נאמר מה כותבים במזוזה!
בספר התורה לא נמצא ביאור מהי בעצם מזוזה? או מהי ציצית? או מהם תפילין? או מהי כתובה? או כיצד שוחטים? או כיצד עורכים ברית מילה? או כיצד מקדשים? או אפילו מהן המלאכות האסורות בשבת?
  
כל תרי"ג מצוות מתועדות בספר התורה, אך לא נאמר כיצד לקיימן. זאת מאחר שההוראות נמסרו לבני ישראל בעל פה. משה רבנו קיבל מפי ה' הדרכה מעשית כיצד לקיים את מצוותיו, ומשה רבנו לימד את בני ישראל, הסביר להם מהי מזוזה ומה כותבים בה, כיצד נראות תפילין ומהן הפרשיות שבתוכן, מה עורכים קידושין ומה נוסח הכתובה, כיצד עורכים שחיטה, מהן 39 אבות המלאכה האסורות בשבת ועוד. בלעדי הדרכה זו - אין כל אפשרות לקיים את המצוות הכתובות בתורה.
זו היא למעשה התורה שבעל פה: ביאור ופירוט כל תרי"ג המצוות המובאות בתורה שבכתב, כיצד מקיימים אותן הלכה למעשה.

לגבי הבערת אש בשבת, חשוב להבין שהשבת איננה רק "יום מנוחה" סוציאלי, כי אם "יום קודש" המיועד לנשמה. כך נאמר בתורה במפורש: "זכור את יום השבת לקדשו" (שמות כ, ז), "ושמרתם את השבת כי קודש היא לכם" (שמות לא, יד).

מסיבה זו, המלאכות שנאסרו בשבת אינן קשורות בהכרח לרמת הטרחה שבהן (מותר בשבת, לדוגמה, לדחוף ארון כבד). דוגמה נוספת לדבר: הדלקת אש אינה קשורה לרמת הקושי שבפעולה. עובדה כי בעבר היתה אש מרכזית בכל כפר, ואנשים שרצו לבשל היו לוקחים זרד ארוך, ומעבירים מאש לאש בקלות רבה. אף על פי כן התורה אסרה בשבת את השימוש בכל אש, ואפילו הבישול באש דלוקה מערב שבת: "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" (שמות לה, ג).  עניין זה איננו המלצה, כי התורה אומרת בעשרת הדברות: "מחלליה מות יומת". אסור לטעות במצווה זו! ומכאן שהיתה מסורת מפורשת לגבי.

הדלקת נורה בשבת - יש בה חוט להט, והחשמל הוא תולדה של אש, ולכן גם מסוגלת להדליק אש (יש אבות מלאכה ויש תולדות של המלאכה, ועל שניהן קיבלנו מסורת בהר-סיני). גם אין צריך לומר שכל שימוש בכלי רכב יוצר פעולה של הצתת אש ושריפת דלק, שהם איסורי תורה. עוד מלאכה שרבים אינם מכירים, הוא איסור "תחומי שבת", שבו נאסר על אדם לטלטל חפצים מרשות לרשות ביום השבת: "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי" (שמות טז, כט).

כל מה שמסרו לנו החכמים, הם מסרו על פי התורה הקדושה, ולא מדעתם חלילה.
התורה מספרת לנו שמשה רבינו הקים את הסנהדרין הראשונה בהיסטוריה על פי שליחות אלוקית, וזה היה מוסד הרבנות הראשון של החכמים, שהמשיכו להסמיך זה את זה מדור לדור, ולפסוק הלכה לבני ישראל. עליהם נאמר בתורה: "ועשית ככל אשר יורוך, על פי התורה אשר יורוך... לא תסור מדבריהם ימין ושמאל".
בלעדי החכמים, לא היינו יודעים כיום האם מותר או אסור להדליק נורת חשמל בשבת, או לנסוע במכונית ביום השבת, ואינספור הלכות שדורשים שיקול דעת וידע נרחב במקורות. לשם כך יש לנו רבנים גדולי ישראל בכל דור שפוסקים את ההלכה.
חשוב להבהיר שהחכמים לא "ממציאים" הלכות חלילה, אלא קובעים תקנות וגדרים להלכות קיימות, ולכן יש מצוות שנקראות "מצוות דרבנן" (כלומר מצוות שפסקו החכמים לשמירת התורה), ומצוות שנקראות בשם "מצוות דאורייתא" (כלומר מצוות שהצטוונו בהן כבר במתן תורה).
נא לקרוא את המאמר הבא על סמכות חכמים:
https://www.hidabroot.org/he/article/2587

 
בברכה,
דניאל בלס