עבודת בית המקדש

בס"ד
 
שלום וברכה,
 

ראשית כל, אוכל נפש אינו דבר מבוזה, ובפרט שהבשר הינו המאכל המשביע והמשובח ביותר של האדם. 

בימינו, התרגלנו לכך שהשחיטה נעשית מאחורי דלתיים סגורות, וילדים בחברה המערבית נחשפים לבעלי חיים על ידי האנשה בדמויות מצוירות.

אך בעבר, כל בית אב החזיק צאן, לקח בהמות ועופות לשחיטה, והביא את בשרם על שולחנו. לדוגמה, אמרו חז"ל על שמאי הזקן, שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת, כאשר היה מוצא בהמה נאה, היה אומר: זו לשבת. מצא אחרת נאה ממנה, אכל את הראשונה והשאיר השנייה המשובחת יותר לשבת (ביצה טז, א).

כלומר, לא ראו בכך מלאכה בזויה, אלא להיפך, מלאכת אוכל נפש.

עם זאת, אכן למראה הדם היתה חשיבות מיוחדת. שהרי בעופות וחיות, התורה מצווה לקבור את הדם באדמה (מצוות כיסוי הדם): "ואיש איש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכיסהו בעפר. כי נפש כל בשר נפשו בדמו הוא ואומר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו" (ויקרא, יז).

הסיבה לשימוש במראה הדם בבית המקדש - נועד כדי להזכיר לאדם את חשיבות החיים ומשמעות המוות, על ידי הקורבן לה'.

 
קורבנות נועדו כדי לכפר על עוונות, וגם כדי להתקרב לקב"ה (קורבן מלשון קירבה), על ידי מצווה זו שבה היינו מקריבים את הבהמה על המזבח, ובאמצעותה חשים כאילו אני מקריבים את עצמנו לפני בורא עולם, מה שהיה מקנה רגש של יראה ורוממות שמקרבת לה' ומכפרת על העוונות. אפילו בזמן קין והבל ונח, כשעוד לא אכלו בעלי חיים, היו מקריבים קורבנות לה'. 

הדם הנראה על המזבח אמור לסמל את הדם שלנו, כאילו היינו מקריבים את עצמנו על המזבח לה'. מעשה זה היה גורם להתפעלות נפשית גדולה, וקדושה גדולה מאוד, המובילה להתרוממות רוחנית. מעשה שלא היה יכול להיות מושג, אלא על ידי ראיית הדם - שהוא הנפש. התפעלות נפשית זו ודאי היתה משנה ומייקרת את יחסו של האדם לחיים, לתורה ולמצוות.

אין לשכוח שלאחר השחיטה, הבשר השחוט היה נאכל, כבכל שחיטה אחרת.

ראה עוד - מה המטרה של מצוות הקורבנות:

https://www.hidabroot.org/he/question/109247
 
בברכה,
דניאל בלס