היכן המקור שיש כוח לברכות של מי שעושה סיום מסכת?

מועדים לשמחה,

עד כמה שידוע אין מקור מפורש על כך, אולם עצם הדבר שיש כוח לברכות של העוסקים בתורה - מצינו במסכת בבא בתרא (דף קטז עמוד א) כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנאמר (משלי טז יד) "חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה". ופירש הרשב"ם, חמת מלך - היינו צער שבאה לו חימה מאת המקום. מלאכי מות היינו חולה שנוטה למות. יכפרנה - יקנחנה.

וכתב הנמוקי יוסף שם (דף נג עמוד א מדפי הרי"ף) שכך הוא המנהג בצרפת כל מי שיש לו חולה מבקש פני הרב התופס ישיבה שיברך אותו. וכן כתב הרמ"א יורה דעה (סימן שלה סעיף י) יש אומרים שמי שיש לו חולה בביתו ילך אצל חכם שבעיר שיבקש עליו רחמים.

עוד יש להביא מה שכתב רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל בספרו רוח חיים על מסכת אבות (פרק א משנה א, על דברי המשנה ונביאים מסרוה וכו') וסופר מאדונינו דוד, הגאון בעל הטורי זהב, שאשה אחת צעקה אליו, אהה אדוני, והנה בני נחלש למות. ויאמר לה התחת אלוקים אני. ותאמר, אל התורה שבאדוני אני צועקת, כי קודשא בריך הוא ואורייתא חד הוא. ויאמר לה, הלא זאת אעשה לך, הדברי תורה שאני עוסק כעת עם תלמידי, אני נותן במתנה להילד, אולי בזכותו יחיה, "ובדבר הזה תאריכו ימים" כתיב (דברים לב מז), ובאותה שעה חלצתו חמה. הרי שבכל עסק מהתורה בכח דבקותו, זכותו להחיות מתים. ע"ש.

בברכה,

הלל מאירס