מי צריך להחזיק את שטר ה`כתובה`

שלום וברכה

הכתובה שהיא שטר ההתחייבות מהחתן להכלה צריכה להיות מוחזקת ברשות הכלה, והמנהג הוא שהחתן מוסר את הכתובה לכלה במהלך החופה, או אחרי גמר אמירת שבע ברכות. וכך כותב רבינו יהודה החסיד בספר חסידים (אות תתשלט) שיש למסור הכתובה אחר שבע ברכות חתנים וז"ל: "זה ספר תולדות אדם (בראשית ה א) מכאן רמז שמיד אחר ברכת חתנים יתן שטר כתובה, לפיכך סמך `זה ספר תולדות אדם` לפסוק (שם ד כו) לקרא בשם ה` ", ובספרו הנקרא ספר גימטריאות (אות רפה) ביאר יותר וז"ל: "רמז שלאחר ברכת נישואין נותן ספר הכתובה לכלה, וזהו:

לקרוא -הברכה- בשם ה`, ואחרי כן: זה ספר תולדות אדם", וכמנהג הזה מפורש על ידי תלמידו רבינו אלעזר רוקח מגרמיזא זצ"ל בספרו הרוקח (סי` שנד) שאחרי ברכות נישואין מקבלת הכלה שטר כתובתה. קידושי שטר טעם הגון נוסף למנהג מסירת הכתובה ליד הכלה מתבאר מתוך דברי הארחות חיים (תחילת הלכות כתובות) וז"ל: "אחר כך לוקח החתן הכתובה ונותנה ביד הכלה, ושמעתי שהמנהג הזה מפני רוב ספיקות הנולדות בקידושין שאם לא יועילו הקידושין הראשונים יועילו אלו שיהיו בשטר, שכך כתוב בה: הוי לי לאינתו כדת משה וישראל, וכמובן שלפי טעם זה יש למסור הכתובה דוקא בפני עדים, שאין קידושין בלא עדים, וכך נוהגים רבים. הגה"ק רבי יעקב מליסא זצ"ל בספרו דרך החיים (ברכת נישואין) מזכיר שיש לדקדק למסור הכתובה לידי הכלה.

וראה מה שנדרש הגאון רבי מרדכי וינקלער זצ"ל אב"ד מאד בספרו לבושי מרדכי (אה"ע סי` מט) למה שטענו על מנהג אי אלו מסדרי קידושין שמוסרים הכתובה לידי אחד מהמחותנים והלה מטמין אותה בכיסו ומפני מזמוטי חתן וכלה נשכח הדבר ואין נמסר לידי הכלה אלא לאחרי זמן, שלכאו` יש בכך משום `אסור להתייחד עם אשתו בלא כתובה אפי` שעה אחת`, ועל כך השיב שאכן כן ראה אצל גדולים כשהיו מסדרים קידושין היו מקפידים שיבוא הכתובה לידי הכלה, ושהוא עצמו נוהג למסור הכתובה לאבי הכלה או לשושבין מצד הכלה, אולם גם אותן מסדרי קידושין שמחזיקים הכתובה תחת ידם אין לתפוס עליהם כיון שהם נאמנים כשליש והכלה סמכא דעתה שלעת הצורך יעשה בכתובה כמשפטו".

אולם, נכון שהכתובה צריכה להיות עומדת ברשות הכלה, ולא ברשות החתן, וכפי שכתב רבינו שלמה בן רבי שמעון דוראן בספרו שו"ת הרשב"ש (סימן שכ) וז"ל: "שאלת, האשה שכתובתה מונחת ברשות בעלה אם מותר לשהות עמה, תשובה, יראה לי שאין נכון לעשות כן, לפי שכל עצמה של כתובה אינה אלא כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה, ולפיכך אמרו שאסור לשהות עם אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה, כדאיתא במסכת כתובות בפרק נערה שנתפתתה, וכיון שהכתובה ברשות הבעל אם תקניטנו יקרענה ותהא בעיניו קלה להוציאה ויפטרנה בלא כלום. ...על כן וכפי דעתי אין להניח הכתובה ברשות הבעל, ושלום".

וכן יש ללמוד מהמבואר בדברי רבינו יהודה החסיד בספרו הנקרא ספר גימטריאות (אות רפה) שכתב בזה"ל: "ואין כותבין בכתובה שם ה`, לפי שהיא שומרת כתובתה שלא יחטוף ממנה בעלה, ותביא עמה כתובתה למקום הטינופת", עכ"ל, ומשמע להדיא שהדרך הוא שתהיה הכתובה שמורה אצל האשה ומונחת ברשותה דוקא. שבוע טוב - מנשה ישראל