לדעתי האדם שלול בחירה חופשית ואם אלוקים ברא אותנו בשביל להיטיב לנו לכאורה זה חסרון

בס"ד
 
שלום וברכה,
 

אכן הסביבה והנטיות המולדות יוצרות דרך חיים מסוימת, ולכן אמרו חז"ל שאסור לאדם לדון את חברו עד שיגיע למקומו. שאכן לא כולם זהים, ולכל אדם יש נסיונות ויצרים מסוג אחר.

עם זאת, אין זה סותר את העובדה שלאדם יש בחירה חופשית - לרסן את הטבע ואף לשנותו - נגד החינוך והאופי שקיבל. עובדה שיש אנשים שגדלו בסביבה רחוקה מיהדות, ובחרו לחזור בתשובה נגד החינוך שקיבלו, ולצערנו להיפך. אב שמחנך את ילדיו בדרך מסוימת לעולם לא יידע במה יבחרו בבגרותם, ולאיזה מסלול ילכו. אין זה דומה לגידול כלבים לדוגמה, שפועלים על פי אינסטינקטים מתחילת ברייתם ועד מותם, וניתן לחזות את נאמנותם לדוגמה, על פי טבעם המולד.
 

התייחסתי בהרחבה לשאלתך על הבחירה במאמרי: "אם לכל סיבה יש מסובב, אז היכן הבחירה החופשית?"

https://www.hidabroot.org/article/185537

ואציין משם דוגמה:

ד"ר ויקטור פרנקל, ניצול שואה אשר כתב ספר ידוע בשם 'האדם מחפש משמעות', מנסה לתאר בצורה פסיכולוגית היכן נמצאת נקודת הבחירה שלנו, וממחיש אותה באמצעות סיפורים ממחנות ההשמדה, סיפורי ייאוש כנגד סיפורי גבורה – תחת אותם מצבים ולחצים פסיכולוגיים מאיימים. כך למשל, הוא מספר שראה קצין נאצי פונה בתקיפות ליהודי חלש ומסכן, וקרא אליו בגאווה: "אתה יהודי פחדן". היהודי השיב לו: "נכון, אני באמת פחדן, אבל אם אתה היית פוחד עכשיו כמוני, היית בורח מרוב בהלה!".  ד"ר פרנקל ראה באמירה זו ביטוי לנקודת הבחירה שיש בכל אחד מאתנו, כלומר ההתייחסות האישית שלנו למאורעות, גם במצב של פחד איום ונורא. פרנקל טען שגם אם איננו יכולים לשלוט על מצבים של רגשות עזים כמו פחד או כעס או תסכול, אנו עדיין מסוגלים לבחור כיצד להתייחס למצבים - למרות הרגשות והמחשבות הפוקדים אותנו. כך לדוגמה, אדם שפוחד מאוד יכול לבחור לנהוג באומץ, ואדם שכועס מאוד יכול להחזיק מעמד למרות הכעס המצטבר. חז"ל טענו שגם כאשר אדם נולד ב'מזל מאדים', כלומר עם אופי מולד של שופך דמים(!), הוא איננו מוכרח להפוך לרוצח. ביכולתו לנווט את אופיו, לבחור להיות שוחט או מוהל (או לחילופין מנתח או פרמדיק שלא מתרגש ממראה הדם). חז"ל מספרים לנו כי דוד המלך נולד במזל מאדים, והוא ניווט את רגשותיו כדי להילחם באויבי ישראל (מסכת שבת, דף קנה-קנו).

לגבי שאלתך השנייה,

כשם שרוע נובע מחיסרון, כך טוב נובע משלמות. הרע רוצה לקחת ולהחשיך את האחר, בעוד הטוב רוצה להעניק ולהאיר לאחר. רצון הטוב הוא להטיב, להשפיע. זה טבעו של מי שיש לו הכל - להשפיע לאחרים מטובו האדיר והגדול.
אלוקים הוא יישות מושלמת, אינסופית, על כן הקב"ה הוא טוב מושלם, ורצונו להטיב.
חכמים רבים המשילו זאת לשמש המאירה, אשר אורה מגיע עד לארץ, אלא שהנבראים זוכים להנות מאותה בהתאם לדרגתם (החפרפרת לא תהנה מאור השמש כמו האדם). כך להבדיל, הטוב האלוקי ברא את הנבראים ומטיב להם בדרגות שונות לפי יכולתן, כאשר האדם נמצא בראש הפירמידה - כי הוא קיבל בחירה חופשית, על כן ניתן להטיב לו יותר מכל בריה אחרת.
 
הקב"ה ברא את בני האדם כדי להטיב להם, ובמטרה שיהיו דומים לו וקרובים אליו בעולם הבא. כך נאמר בתורה: "ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו" (בראשית א', כז). האדם הוא נזר הבריאה. ומבחינה זו אנו דומים לבנים ובנות של הקב"ה: "כי בנים אתם לה' אלוקיכם".
ההטבה הגדולה ביותר שיש היא הרוממות הרוחנית, הגבורה שאותה משיגים באמצעות הנסיונות ומלחמת היצר בעולם הזה, בדומה לספורטאי שמשיג מדליה רק לאחר ניצחון בתחרות קשה. כך הנסיונות והבחירות שלנו בעולם הזה נועדו לרומם אותנו, ולהביאנו לדרגה רוחנית גבוהה, שבה נהיה דומים לבורא עולם בזכות הבחירות שלנו והמעשים שלנו.
 

 אנסה לתאר זאת בשלבים:

1. רוע כידוע נובע תמיד מחיסרון (אנוכיות, צורך עצמי), לכן הרוע מטבעו לוקח מהאחר.
2. הטוב נובע משלמות, לכן הטוב תמיד נותן.
3. מי שהוא אינסופי ומושלם, אין אצלו רוע ואין אצלו חסרונות. מכיוון שהוא מושלם הוא מוכרח להיות טוב ומטיב.
4. לכן הקב"ה ברא את העולם, את בעלי החיים, ולהבדיל מהם את המלאכים, כדי לתת להם מטובו הנצחי.
5. אך הטוב האמיתי של הקב"ה הוא הקירבה אליו. כי הוא יתברך מקור הטוב. הוא האינסוף הנצחי.
6. כדי להתקרב לבורא - צריך להידמות אליו. מי שדומה לו ביותר - קרוב אליו ביותר. רק מי שקרוב לקב"ה יוכל להנות משפע אמיתי ונצחי.
7. הידמות זו לבורא עולם - לא יכולה להיות מבוססת על שקר או דמיון, כי אלוקים הוא אמת, והקירבה אליו נובעת מההידמות האמיתית אליו יתברך. לכן זיוף ואשליה לא יוכלו לחבר בין הנברא לאלוקים.
8. לכן הקב"ה ברא יצור מיוחד במינו שנקרא אדם. האדם לבדו קיבל נשמה אלוקית שהיא הדומה ביותר לקב"ה, וכך ניתנה לו היכולת ליצור או להחריב מכוחו של אלוקים. הבחירה החופשית היא "צלם אלוקים", אשר הופך את הנשמה ליישות אינדיבידואלית. הבחירה האישית היא שמאפשרת לנשמה לקבל את קרבת הבורא מכח רצונה העצמי. לכן אפילו למלאכים אין היכולת להידמות לאלוקים כמו האדם. אמרו על כך חז"ל בגמרא, שאלוקים ממלא כל העולם כולו כפי שהנשמה ממלאת כל הגוף כולו.
9. כל היצורים בעולם מקבלים את טובו של אלוקים ללא בחירה, ואפילו המלאכים הגבוהים ביותר. לכן הקירבה שלהם לאלוקים מוגבלת, כי הם אינם דומים אליו. על האדם הוטלה המשימה הגדולה ביותר - להידמות לקב"ה בכח הבחירה העצמית שלו, הנובעת ישירות מאלוקים. האדם חייב לבחור בכוחות עצמו ב-אמת, כדי להידמות לאלוקים ולזכות לקירבתו הנצחית.
10. לכן הוצב האדם בעולם של חושך ושל נסיונות, ניתן לו יצר טוב ויצר רע, רצון אלוקי למשמעות רוחנית, ומשיכה נפשית לחומר. באמצעות התורה לומד האדם לשלב בין הרוח לבין החומר, ולהידמות לאלוקים. ההידמות הגבוהה ביותר לאלוקים היא להטיב כמוהו ללא בקשת תמורה. כפי שאלוקים אינו מקבל דבר מן האדם, כך ההידמות הגדולה ביותר אליו תהיה בהקרבה וקיום מצוות "לשמה", שלא על מנת לקבל שכר. זוהי הדרגה הגבוהה ביותר של הקירבה לקב"ה, וזהו גם הכח הגדול ביותר שקיים בנשמה שניתנה לאדם, זהו כח האהבה.
משמעות החיים של האדם היא האהבה. וכך גילה ה' בתורתו הקדושה (דברים פרק ו, ה): "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" (אפילו נוטל את ממונך, אפילו נוטל את נפשך - אהוב אותו בכל לבך. זוהי משמעות חייך על פני האדמה).

המטרה האלוקית היתה להתגלות לאדם, כדי לתת לו הוראות יצרן מהו הטוב ומהו הרע, למען ישיג האדם השלם את תכלית חייו ויזכה לעולם הבא. מטרת הבריאה היתה להעמיד עם שיקיים את רצון השם ויזכה לטוב האמיתי. אך רוב הגויים בעולם לא ביקשו את אלוקים ולא רצו להקריב בעבורו. ה' בחר בעם ישראל בגלל שעם ישראל רצה בו, ובזכות אבותיו.
המטרה העיקרית של ה' היתה להעמיד את האדם השלם שמקיים את תורתו, ולכן עם ישראל הוא העם הנבחר, שכל דורש אלוקים יוכל להצטרף אליו. וכך נאמר בתורה: "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (שמות פרק יט, ו). ישראל היא הממלכה האלוקית, והנביאים ניבאו שכאשר תגיע הגאולה השלמה, כל הגויים בעולם יכירו באמת ויחיו בשלום עולמי. אהבה אלוקית ואחדות, זוהי משמעות החיים.
חפש בגוגל את החוברת "שיחה גורלית" ותהנה מהסבר מורחב בנושא עדין זה.

בברכה,
דניאל בלס