האם אפשר לצאת ידי חובת הבדלה מאדם שמחלל שבת?

שלום רב,

מכיוון שאביך שיחיה מחלל שבת בפרהסיא ראוי שתחמיר במידת האפשר שלא לצאת ידי חובת הבדלה על ידו.

אמנם אם הוא מתבייש לחלל שבת ליד אדם גדול (רב חשוב וכיוצא בזה), ניתן להקל בזה, ובתנאי שהוא מאמין במצוות הבדלה, ומכוון להוציא אותה ידי חובה.

ומכל מקום אין לו לברך על הבשמים בתוך סדר ההבדלה, אלא עליו לתת לך לברך עליהם בעצמך.

מקורות: הנה יש להקדים שגם מחלל שבת חייב במצות הבדלה, וכמו שכתב להוכיח הרב עמרם בלום זצ"ל בשו"ת בית שערים (חלק אורח חיים סימן צח). וכן מבואר יוצא שנקט שו"ת שלמת חיים (סימן רב). וכן העלה בשו"ת ציץ אליעזר חלק יב' (סימן לח). וכן מוכח שנקטו בשו"ת מנחת שלמה חלק א' (סימן לה אות ב) ובשו"ת תשובות והנהגות חלק ב' (סימן קסא). (אמנם יש לציין שדעת הרב שמואל הלוי וואזנר זצ"ל בקובץ מבית לוי, ניסן תשנ"ו, עמוד כז, ויבדל לחיים הרב חיים קניבסקי בספר דרך שיחה חלק א' עמוד ערב, שכיוון שלא שמר שבת אין עליו חיוב הבדלה במוצאי שבת).

ומכל מקום למרות שמחלל שבת חייב בעשיית הבדלה, אם הוא מחלל שבת בפרהסיא, לכאורה יש מקום לומר שאינו יכול להוציא אחרים ידי חובת הבדלה, כי כלפי אנשים אחרים דינו כגוי, וכן כתב בספר אור לציון חלק ב' (פרק כ תשובה ה) שמחלל שבת בפרהסיא אינו יכול להוציא אחרים ידי חובת קידוש. וע"ע בשו"ת תשובות והנהגות חלק ב' (סימן קסב) שכתב, שראוי להחמיר שמחלל שבת אינו יכול להוציא אחרים ידי חובת קידוש. ועיין שם עוד לעניין תינוק שנשבה. ולעניין חשש יין נסך בנגיעת המחלל בשבת ביין של הקידוש. וע"ע בשו"ת אבני ישפה חלק ג' (סימן לו ענף ב) וחלק ד' (סימן מב) שנקט בפשיטות שמחלל שבת לא יכול להוציא את השומעים ידי חובת ברכת הקידוש. ועיין בשו"ת יביע אומר חלק ט' (חלק אורח חיים סימן קח אות קכט) שכתב, שאם אי אפשר לו לקדש בעצמו, והוא נאלץ לצאת ידי חובה על ידי מחלל שבת, יש לו על מה שיסמוך, וטוב שיאמר בלחש קידוש היום עם המקדש, ויתן בכוס עינו בשעה שמקדש.

אמנם מחלל שבת בפרהסיא שמתבייש לחלל שבת בפני אדם גדול, ניתן להקל שאינו בכלל מחלל שבת בפרהסיא, וכמו שכתב המשנה ברורה (סימן שפה סק"ו). וע"ע מה שהביא בזה בשו"ת יביע אומר חלק א' (חלק יורה דעה סימן יא אות יד). ואמנם בשו"ת מנחת יצחק חלק ג' (סימן כו שאלה ד) שהביא מהדרכי תשובה בשם הטהרת המים, שזהו דווקא במחלל שבת באיסור דרבנן, אבל באיסור שבת דאורייתא, כל שידעו עשרה מזה הוי בפרהסיא. אולם בספר חכמת הלב (פרק ז דרכי שלום אות ז) חולק על זה.

וכן כתב באור לציון שם שאם אותו מחלל שבת מתבייש לחלל את השבת ליד אדם גדול יש להקל שאפשר לשמוע ממנו קידוש ולצאת ידי חובה. והוא הדין לגבי הבדלה. ומכל מקום פשוט וברור שכל זה הוא דווקא כאשר המחלל שבת מאמין בעצם המצווה של הבדלה, ומכוון להוציא את האחרים ידי חובת המצווה.

ומכל מקום היות שטעם הדבר שמברכים על הבשמים בהבדלה הוא משום שהנפש כואבת מעזיבת הנשמה יתירה (ראה משנה ברורה סימן רצז סק"ב), לכן מחלל שבת שכפי הנראה אינו זוכה לקבל "נשמה יתירה" אין לו לברך על הבשמים בתוך סדר ההבדלה משום חשש הפסק. וכן מבואר בשו"ת באר משה חלק ח' (סימן פח), ויתן לשומעים שיברכו על הבשמים בעצמם.

בברכה,

הלל מאירס