למה מי שבירך על ספירת העומר בהרהור לא יצא ידי חובה בדיעבד?

שלום רב,

אכן בביאור הלכה (סימן תפט סעיף א ד"ה מונה והולך) כתב, שאם בירך בלב על ספירת העומר בוודאי לא יצא דהרהור לאו כדיבור דמי. ושכן כתב הפרי חדש. ע"ש. וכן פסק בספר חזון עובדיה יום טוב (עמוד רמג) שאם הרהר בלבד, יכול לברך אחר כך, ולספור ספירת העומר בביטוי שפתיים, וציין למה שכתב בספרו שו"ת יביע אומר חלק ד' (חלק אורח חיים סימן ג אות יז).

וביאר שם (ד"ה ולענין הלכה), שבברכת המזון כיוון שלדעת מרן השלחן ערוך ורוב הפוסקים לא יצא ידי חובה בהרהור, צריך לחזור ולברך, כשאכל כדי שביעה, הואיל וחיוב ברכת המזון הוא מדאורייתא. אבל בברכות דרבנן יש לחלק בין ברכה ראשונה לברכה אחרונה, שבברכה אחרונה, כיוון שיצא ידי חובה להרמב"ם והסמ"ג, אין לו לחזור ולברך, שספק ברכות להקל. אבל בברכה ראשונה על דבר שנהנה ממנו, כגון בורא פרי העץ ובורא פרי האדמה ושהכל נהיה בדברו, אם בירך בהרהור, חוזר ומברך ברכת הנהנין ואוכל, שהרי אפילו נמלך ולא אכל אינו כמוציא שם שמים לבטלה, ומכיוון שיכול להמלך ולא לאכול, ראוי לו לעשות כן לתהות על הראשונות, ולחזור ולברך בביטוי שפתיים ולאכול, ולא לסמוך על מה שבירך בהרהור ולאכול, מכיוון שעל ידי זה נכנס בספק איסור שהוא נהנה מן העולם הזה בלא ברכה, לדעת רוב הפוסקים ומרן השלחן ערוך שהספרדים קיבלו הוראותיו.

ושם (ד"ה ולענין ברכת) כתב, שלענין ברכת המצוות אם בירך בלבו, יבטל מחשבת לבו על ידי אמירת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ויחזור ויברך בשפתיו לצאת ידי חובת רוב הפוסקים. ומכל שכן לפי מה שכתב התבואות שור (סימן יט ס"ק יז וכז) שעדיף יותר להכניס עצמו בספק ברכה שאינה צריכה, מלהכניס עצמו לספק שלא יברך על המצווה במקום שצריך ברכה. ע"ש. ולכן גם לגבי ספירת העומר, שמדובר בברכת המצוות, אם בירך בלב, יבטל מחשבת לבו על ידי אמירת ברוך שם וכו', ויחזור לספור עם ברכה.

בברכה,

הלל מאירס