הפירוש לפרק תהילים של המזל שלי (תאומים)

שלום וברכה

תהילים פרק ק"ז הודו לה` כי טוב כי לעולם חסדו: יאמרו גאולי ה` אשר גאלם מיד צר: ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים: תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו: רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף: ויצעקו אל ה` בצר להם ממצוקותיהם יצילם: וידריכם בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב: יודו לה` חסדו ונפלאותיו לבני אדם: כי השביע נפש שוקקה ונפש רעבה מלא טוב: יושבי חושך וצלמות אסירי עוני וברזל: כי המרו אמרי א-ל ועצת עליון נאצו: ויכנע בעמל לבם כשלו ואין עוזר:

ויזעקו אל ה` בצר להם ממצוקותיהם יושיעם: יוציאם מחושך וצלמות ומוסרותיהם ינתק: יודו לה` חסדו ונפלאותיו לבני אדם: כי שבר דלתות נחושת ובריחי ברזל גדע: אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו: כל אוכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות: ויזעקו אל ה` בצר להם ממצוקותיהם יושיעם: ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם: יודו לה` חסדו ונפלאותיו לבני אדם: ויזבחו זבחי תודה ויספרו מעשיו ברנה: יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים: המה ראו מעשי ה` ונפלאותיו במצולה: ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו:

יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג: יחוגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע: ויצעקו אל ה` בצר להם וממצוקותיהם יוציאם: יקם סערה לדממה ויחשו גליהם: וישמחו כי ישתוקו וינחם אל מחוז חפצם: יודו לה` חסדו ונפלאותיו לבני אדם: וירוממהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו: ישם נהרות למדבר ומוצאי מים לצמאון: ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה:

ישם מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים: ויושב שם רעבים ויכוננו עיר מושב: ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה: ויברכם וירבו מאד ובהמתם לא ימעיט: וימעטו וישוחו מעוצר רעה ויגון: שופך בוז על נדיבים ויתעם בתוהו לא דרך: וישגב אביון מעוני וישם כצאן משפחות: יראו ישרים וישמחו וכל עולה קפצה פיה: מי חכם וישמור אלה ויתבוננו חסדי ה`: רש"י תהלים פרק קז (א) הודו לה`:

(ב) יאמרו גאולי ה` - כשיפדם מיד צר: (ד) תעו במדבר וגו` - והולכי מדברות אף הם צריכין להודות שהרי פעמים שהם תועים ורעבים וצמאים: (ז) וידריכם - וינהגם לפיכך יודו לה` חסדו: (י) יושבי חשך וצלמות - אף האסורים בבית הסוהר צריכים להודות כשיוצאין מבית אסוריהם: (יא) כי המרו אמרי אל - אין פורענות באה על האדם אלא בעונו:

(טז) כי שבר דלתות נחשת - שהיו נעולים בפניהם: (יז) אוילים מדרך פשעם - אשר מעונותיהם יתענו ביסורי חלאים אף הם מן הצריכין להודות, יש סמניות בפ` זו (כלומר כתיבות שש נוני"ן הפוכין) ובאין לידרש במקום אכין ורקין למעט, לומר צעקו קודם גזר דין נענין לאחר גזר דין אינם נענין: (כז) יחוגו - לשון שבר הוא וכן בחגוי הסלע (שיר השירים ב`) וכן והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא (ישעיה י"ט): (ל) וישמחו כי ישתקו - הגלים: וינחם - וינהגם: מחוז - לשון גבול, ומנחם חברו עם וחזותכם את שאול (שם ישעיה כ"ח) גבולינו שלא יכנס בגבולינו וכן מחזה אל מחזה שלש פעמים (מלכים א ז`) בתנחומא, מצאתי:

(לב) וירוממוהו בקהל עם - צריך לאודויי באפי בי עשרה: ובמושב זקנים - ותרין מנייהו צורבא מרבנן: (לג) ישם נהרות למדבר - כלומר נותן יישובי האומות לחרבן: (לד) למלחה - להיות כארץ מלחה מעשות פרי: (לה) ישם מדבר לאגם מים - נותן יישוב חרב לבניין ומחזירו לקדמותו: (לט) וימעטו וישוחו - והם מתחלה היו שוחין ומועטין מעוצר רעה ויגון: (מא) וישם כצאן משפחות - וישם האביון משפחת זרעו כצאן רבים: (מב) קפצה - סתמה כמו לא תקפוץ את ידך (דברים ט"ו):

בברכה - בנימין שמואלי