איך היה מותר לשבטים לקרוא לאביהם בשמו הפרטי?

שלום רב,

שאלות טובות מאוד.

א. עמד בזה השל"ה (חלק תורה שבכתב פרשת ויחי) ותירץ, כי שם ישראל מורה על גדולה ושררה, וכשקראו אותו ישראל הוא כאילו קראו אותו אדונינו.

וע"ע בספר הליכות עולם חלק ח' (עמוד צה) שהביא ממהר"י עייאש בספר לחם יהודה (פרק א מהלכות קריאת שמע הלכה ד) שתירץ, שהם קראוהו בלשון כבוד אדוננו אבינו ישראל, והכתוב לא הזכיר אלא שמו בלבד.

ב. תמה בזה רבי יעקב מליסא זצ"ל בעל נתיבות המשפט בספרו אמת ליעקב על אגדות הש"ס (פסחים שם) שמה תקנה יש לאומרו בחשאי, אם יש גנאי באמירתה, הלא לפניו הכל גלוי. וכתב להסביר, דהנה ידוע כשישראל עושין רצונו של מקום נותנין עוז לאלקים, כמו שכתוב (תהלים סח לה) "תנו עוז", כי בזה נתגדל ונתקדש ונתוודע כבוד ה' בניסים ונפלאות שעושה, וכשח"ו אין עושין רצונו של מקום מתישין כח של מעלה, כמו שכתוב (דברים לב יח) "צור ילדך תשי". ולפי זה כשישראל עושין רצונו של מקום נתברך כבוד מלכותו של הקב"ה, כי ברכה הוא לשון תוספת, ולהפך ח"ו נתמעט כבוד מלכותו. והנה בימי האבות עדיין לא ניתנה התורה, וכל חשיבות של אברהם בתחילה לא היה אצל הקב"ה רק בשביל שהיה מכיר אחדותו ואלקותו של השי"ת בפי כל העולם, ומחמת זה לבד נתגדל ונתקדש כבוד השי"ת בניסים ונפלאות שעשה לאברהם, ולכך כשאמרו בניו ליעקב שמע ישראל וכו', כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד, והיינו שאנו מכירין אחדותו ואלקותו כמוך ממש, לזה פתח ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והיינו שאמר שבזה בלבד די שיתברך ויתקדש ויתוודע שם כבוד מלכותו בעולם. אמנם אחר שנתן התורה לישראל ונצטוו בתרי"ג מצוות, אין די בהכרת אחדותו לבד שיעשה עמנו ניסים ונפלאות שיתברך ויתקדש ויתוודע שם כבוד מלכותו בעולם אם לא בקיום תורה ומצוות, ואדרבה להפך אמרו (איכה רבה פתיחתא ב) הלוואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו, הרי שבהכרת אלקותו אין די בלי קיום תורה ומצוות, ולזה משה שהיה אחר נתינת התורה לא אמר ברוך שם כבוד מלכותו אחר שמע ישראל, כי זה מורה שבהכרת אלקותו ואחדותו לבד יתברך שם כבוד מלכותו, ואין זה די אחר נתינת התורה, ולזה יפה אמרו היכי נעביד? נאמרו, היינו שיאמר ברוך שם כבוד מלכותו אחר שמע ישראל, לא אמר משה, ומטעם שהיה אחר נתינת התורה, והרי גם אנחנו אחר נתינת התורה. לא נאמרו, הרי אמרו יעקב, והרי עינינו הרואות שדבר גדול הוא, שהרי בימי יעקב על ידי כך נתברך ונתקדש שם כבוד מלכותו, וראוי לבקש שעל ידי זה יתברך ויתודע כבוד מלכותו, כמו שאנו מבקשין בכל תפילתנו ואומרים חן אום המיחדים שמו ואומרים שמע ישראל, והיינו שאנו חושבין אותנו בחסרון תורה ומצוות מבקשין שיעשה הקב"ה ברחמיו לנו בשביל זה, ולכך תיקנו לומר אותו בחשאי, דהיינו שיהיה ניכר לו שיש לו לבקש על בקשה כזו כמו שהאדם מחויב שיקיים תורה ומצוות. 

בברכה,

הלל מאירס