הלכות ומנהגים
איך משתתפים בצער של השני?
- כ"א אייר התשפ"א
שאלה
שלום,
איך אפשר להשתתף בצער השני?
אני מתקשה להבין ולחוש את הכאב והצער של השני, ורוצה לרכוש לעצמי השתתפות בכאב השני.
קראתי סיפורים על גדולי ישראל שישבו והתבוננו עד שהרגישו בצער של השני.
מה אני יכולה לחשוב ולהתבונן?
(חשבתי שלא יפה לנסות לדמיין איך אני הייתי מרגישה אם מישהו שקרוב אלי היה חלילה.. כדי לחוש כאב של חבר שקרוב משפחתו...)
אשמח לתשובה, תודה רבה
תשובה
שלום רב,
כל אדם צריך להשתתף בצער הזולת, ואמרו במסכת אבות (פרק ו משנה ו) שהתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים, ואחד מהם הוא "נושא בעול עם חבירו". ופירש התפארת ישראל (אות קג) הן בטרחת הגוף, והן בהוצאות ממון, והן בצער נפשו, על מה שקרה לו לחבירו וכו'.
ובפרט כשמדובר בצער של הכלל, חובה כפולה ומכופלת לשתף עצמו בצער, וכמו שאמרו במסכת תענית (דף יא עמוד א) בזמן שהציבור שרוי בצער אל יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עליך נפשי וכו', אלא יצער אדם עם הציבור וכו', וכל המצער עצמו עם הציבור זוכה ורואה בנחמת ציבור.
כדי להשתתף בצער, את יכולה לומר תהלים ולבקש במילים שלך מהקב"ה שישלח נחמה לכל אלה שנמצאים בצער, ויתן להם עוז ותעצומות להתמודד, ושיזכו לראות את קרוביהם בתחיית המתים במהרה. וכן להתפלל על הפצועים שתהיה להם רפואה שלמה מן השמים במהרה, ואמרו במסכת ברכות (דף יב עמוד ב) כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא, שנאמר (שמואל א' יב כג) "גם אנוכי חלילה לי מחטוא לה' מחדול להתפלל בעדכם".
ועל ידי זה ממילא תתחילי להרגיש ולחוש את הצער של השני, שהרי ידוע מה שכתב בספר החינוך (מצווה טז) דע, כי האדם נפעל כפי פעולותיו, ולבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עושה בהם, אם טוב ואם רע וכו', כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות.
בשורות טובות ישועות ונחמות,
הלל מאירס
להרחבה ושאלות נוספות, ניתן לפנות אל רבני שו"ת הידברות במייל rav2@htv.co.il