האסון במירון

שלום וברכה

אין ספק שחובה לשמור על כללי הבטיחות וזוהי מצווה מפורשת דברים פרק כב פסוק ח כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ אבל אין זה סותר את האמת שרק בגזירת שמים הנזק קרה וכמבואר ברש"י שם על אתר כי יפול הנופל - ראוי זה ליפול ואף על פי כן לא תתגלגל מיתתו על ידך, שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב:

ואעתיק את דברי הרש"ר הירש על אתר 

כי - יפל הנפל ממנו. מי שנפגע באסון זה קרוי כאן "נופל" עוד לפני נפילתו, ומכאן למדו חכמים במסכת שבת לב ע"א: "ראוי זה ליפול מששת ימי בראשית שהרי [עדיין] לא נפל והכתוב קראו נופל, אלא שמגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב". בכל טוב או רע הבא על אדם בידי אדם פועלים שני גורמים במשותף: הגזירה האלוהית, התלויה בזכותו או בחובתו של הנפגע, והמעשה הטוב או הרע שנעשה ברצונו החופשי של עושהו. אם זכינו, ה' מוסר אותנו למעשיהם הטובים של צדיקים, ואם לא זכינו, הוא מפקיר אותנו למעשיהם הרעים של רשעים. וגם לעניין זה נאמר המאמר הגדול של חכמת שלמה: "רב חולל - כל ושכר כסיל ושכר עברים" (משלי כו, י): ריבון העולם מוליד את הכל והוא "שוכר" לשירותו את הכסילים ואת עוברי העבירה. הרי זו אותה אמת שנאמרה במשפט "והאלהים אנה לידו" (שמות כא, יג), והיא באה לידי ביטוי במסכת מכות י ע"ב ב"משל הקדמוני: מרשעים יצא רשע" (שמואל א' כד, יד); אכן האל הנצחי שהוא "קדמון" לכל דבר ביטא במאמר זה את סדר הנהגת "ממשלתו".

 בברכת בשורות טובות,

בנימין שמואלי