תשובות לפיהוקי ירון ידען בין הררי הזבל של `דעת אמת` - הקדמה

שלום וברכה מכיון שעל שולחן המערכת מתקבלים מדי זמן דרישות מצד הגולשים להתייחס לשטויות וההבלים שמפרסם ה`בור ועם הארץ` הן בתורה והן במדע, מר [מאוד] ירון ידען באתר הזבל `דעת אמת` ולענות את הכסיל כאוולתו, לכן מכיון שהגיע לידינו תשובות מלאות שהשיב בפרוטרוט הרב יעקב סגל שליט"א ראש ישיבה בבני ברק, חשבנו שמן הנכון להציג את הדברים כמו שהן, בשינויי עריכה מזערים. תודתינו נתונה להרב שליט"א שקיים כהלכה מאמרם של חז"ל `ודע מה שתשיב לאפיקורוס`, ויראה הציבור שעדיין לא יודע הצדק עם מי וישפוט למי החותמת ולמי הפסולים. בכדי למנוע תביעה משפטית בגין פרסומים אלו אני מצרף בזה פסק דין של השופט הנכבד מר `טל שחר` שכבר נדרש לעניין והצדיק את פרסומי הרב יעקב סגל כפי שתראו לנכון אני בחרתי להביא כמה ציטטות מכבוד השופט שיחיה. בית משפט השלום בתל אביב-יפו כבוד השופט טל שחר בעניין ירון ידען נ ג ד יעקב סגל פסק דין לנוכח השתלחותו של ידען, ושל הפועלים בשליחותו ובשליחות "דעת אמת" שבניהולו או בשליחות העמותה שבניהולו, בציפור נפשם של יהודים דתיים וחרדים ויהודים מאמינים באשר הם, ולנוכח ההפצה המאסיבית של קונטרסים כופרניים מצד התובעים ושלוחיהם בתיבות דואר של ציבור דתי זה, בבתי כנסת, בבתי מדרש ובישיבות, בהכנסת קונטרסים לספרי גמרא ולארונות ספרי קודש, ולנוכח השגות גבול לישיבות ולבתי מדרש באישון לילה, ולנוכח דברי התפקרות שאין חמורים מהם בעיני מי שקודשי ישראל הם נר לרגליו ולאורחות חייו, ולנוכח ביזוי מילולי בוטה ופוגעני בחז"ל וברבני ישראל, ראשונים ואחרונים כאחד, ולנוכח התוכן הלעגני והציני של הקונטרסים, הן בחזותם גונבת הדעת והן בתוכנם הנחשב כמשוקץ בעיני כל יהודי דתי וחרדי שדתו ודעתו אינן סובלות השתלחות שכזו, ולנוכח ההתיימרות להתנשא על כל רב ופוסק ולחדש הלכות באופן המבזה את כל בעלי הסמכא בתורת ישראל, ולנוכח הפרובוקטיביות הלעגנית שיצאה מתחת ידי ידען ואנשי "דעת אמת" (כהודאתו במניע זה ובאופן פרובוקטיבי זה של התנהלות כלפי החרדים וכלפי קדשי ישראל, - לנוכח כל אלה ולנוכח יתר המפורט לעיל ובפרסומי ידען ומרעיו, אכן היתה זו חובה ציבורית, חברתית, דתית, מוסרית ומקצועית בעיני הנתבע, הרב סגל כרב מוסמך וסמכות הלכתית בקהילתו, להגיב ולפרסם את הפרסומים נשוא התביעה, לטובת קהל גדול ועצום של יהודים שנושאי פעילות "דעת אמת" וידען בראשם חורים להם עד מאד, מרגיזים ומקניטים אותם, מבזים את כל מה שבראש אמונתם ואורחות חייהם, מוציאים אותם משלוות לימודי קודש ומשלוות ניהול אורח חיים דתי וחרדי מוקפד, ולציבור גדול זה היו מיועדים פרסומי הנתבעים, וכותביהם אכן שהו בתפקיד ובמעמד בהם חשו, ובצדק מבחינתם ומבחינת הציבור בשמו ואליו הם כותבים, לכתוב את שכתבו, למזעור הנזק הנגרם ולהצגת עמדה נגדית ומסורתית כנגד מה שנחשב בעיניהם כפרסומי תועבה משוקצים מבחינה דתית. אין איפא ספק כי מתקיימת הגנת קיום העניין הציבורי, החובה המוסרית והחברתית (ומבחינת הרב סגל – גם החובה החוקית, כרב מוסמך בישראל), להציג את האמת אודות ידען וחבורתו ולהשיב דבר דבור על אופניו, ומתקיים יסוד ההגנה על עניין אישי (וציבורי) כשר של קהל היעד של קוראי הפרסומים ועניין אישי (וציבורי) כשר של הנתבעים עצמם, ומתקיים היסוד של היות הפרסומים בבחינת מענה להוצאת לשון הרע של ידען וחבריו על רבני ישראל ושומרי תורת ישראל באשר הם, והנתבעים בתוכם, המוצגים בפרסומי ידען וחבריו כפרימיטיביים, מתועבים, מנוונים, חסרי דעה ודעת משל עצמם, זקוקים להארות של משכילים כמותו, מקיימי מצוות שאבד עליהן הכלח, שוקדים על לימוד פרשני שנכתב בידי בורים ועמי ארצות, וכיוצא באלה `מחמאות` במפורש ומכללא הכלולים בפרסומי התובעים במתכונותיהם השונות.. מתקיים גם יסוד היות פרסומי הנתבעים בלתי חורגים מהסביר (ובבחינת ביקורת הוגנת וסבירה בנסיבות הפרובוקציות של ידען וחבריו) לאור נסיבות פרסומי התובעים, תכיפותם ולשונם הבוטה והלעגנית, שהזקיקו גם התייחסות לגוף הכותב ולא רק לגוף הנכתב, לאור העובדות המסולפות בהן הוצג ידען בתקשורת ובפרסומים השונים שנסקרו לעיל ולאור הצורך להציג את "מקור הסמכות" העומד מאחורי אישיותו של ידען כמנגח קדשי ישראל במסווה של פוסק הלכתי או במסווה ידען סמכותי ומוסמך, ולא הוא בעיניהם. ועוד יוער, כי ביטוי כמו "נער שוליים עלוב", לא רק שאינו בא לציין עובדה כלשהי, ולא רק שהינו רק ביטוי ציורי, אלא כל כולו הבעת דעה וביקורת אודות ידען לאור אישיותו והביוגרפיה האמיתית שלו (להבדיל מזו שצייר בפרסומים לגבי עצמו) וחזרה על האמור לגבי ילדותו הקשה בכתבת העבר העיתונאית דלעיל, וכשהביטוי מיועד להציגו כמי שהינו רחוק מלחלוק על רבני ישראל לדורותיהם ועל גדולי ישראל שהוא מאפס במחי יד את כתביהם וחיבוריהם המונומנטאליים (הרמב"ם, הגאון מוילנה ואחרים), ושהינו סביר בנסיבות ההתייחסות התגובתית למעשיו (חלקם פליליים ומאוסים) ולפרסומים שמטעמו ומטעם שלוחיו (לרבות כינויו את החרדים כ"מתועבים" כאמור). בולטת ומשכנעת ביותר היא התייחסות הרב סגל בתצהירו, בלשונו וברגישותו, כאדם דתי וכרב בישראל, וכראש ישיבת "ברכת יוסף" שבבני ברק, שהקדיש עמל רב ודקדקני להגיב לגוף פרסומיהם הפרובוקטיביים של ידען וחבריו, בלשון תורנית ובניתוח פרטני ורב אסמכתאות. שוכנעתי בכנות עמדתו ואמונתו של הרב סגל, בהעידו כי "השקעתי הרבה עבודה במתן התשובות שלי ... הדברים לא נכתבו בעידנא דריתחא ... נכתבו בקנאות לתורת השם ... זה כמו מישהו ששורף לך את הבית אז אני לא צריך להתנצל על ששפכתי עליו קצת מים, על השורף ... לשאלתך מה אומרת ההלכה האם אסור או מותר או חייבים להוציא דיבה על אפיקורס ועל כופר אני משיב שלגבי כופר המזיק לעם ישראל כותב הספר חפץ חיים שהוא הספר המוסמך לענייני לשון הרע שכל מטרתו הוא לגנות את לשון הרע – שחייבים לגנות כמה שאפשר את אותו כופר שבא לעשות הרס לעם ישראל ועל ידי כך שמגנים אותו ממעטים את הנזק וזה בדיוק מה שעשיתי ... אני משווה את ירון ידען לגרועים שבאויבי ישראל. לפי התורה גדול המחטיאו מאשר ההורגו. זו האסמכתא מחז"ל ... נכון שבעיני התובע אינו כחילוני רגיל אלא ככופר להכעיס. לחופש הביטוי של התובעים ושלוחיהם יש זכות קיום, הנובעת מעקרונות הדמוקרטיה ומחוקי היסוד של מדינת ישראל, ומההלכה הפסוקה רבת השנים, אלא שיש גבולות והגבלות לחופש ביטוי זה, והתובעים ושלוחיהם, בראשות ידען ובמניע פרובוקטיבי מוצהר ופוגעני, חצו גבול זה ומגבלות אלה, ועשו בו שימוש לרעה, שיותר משנועד להתעמת אקדמית או מדעית עם דברי תורה ופרשנויות חכמי ישראל (כמחלוקת מותרת כשלעצמה, לשם האדרת תורה וחקר מדעי כשלעצמם) - נועד הוא בעליל לניגוח פרובוקטיבי ולעגני, השמצת החרדים ודרכי חייהם, ערעור אמונת חרדים בכלל ותלמידי ישיבה וחוזרים בתשובה בפרט, ורצון ידען וחבריו להתבלטות עצמית תמוהה, מרבת שנאת חינם ומרבת שנאת אחים. משהעמיד ידען את עצמו, במודע ובמכוון, בעין הציבור וכמוקד מפיץ פרובוקציות ומושך תגובות מיוחלות, יש בפרסומי הנתבעים לא רק רצון להתעמת חזיתית עם `תורתו` המופצת בישיבות ובבתי המדרש ותחת כל תיבת דואר רעננה (או מותשת), אלא גם רצון "להשיב לו כגמולו", כעמדה מובנת וטבעית וכהבעת דעה לגיטימית . לסיכום: התביעה נדחית. טל שחר, שופט