גידול בהמה דקה בארץ ישראל בתוך חווה מגודרת

שלום רב,

דעת הרמ"ע מפאנו בתשובותיו (סימן פה) שהאיסור לגדל בהמה דקה בארץ ישראל היינו דווקא בשלוח הרגל, אבל במכניס לה מזונות במקום שמור לא גזרו. 

ואמנם בספר ארץ חיים (חושן משפט סימן תט) הביא מהרב בנין יהושע על אבות דרבי נתן (פרק לה) שבדברי הרמ"ע יתורצו כמה סוגיות בש"ס. אך לעומתו בכסא רחמים על אבות דרבי נתן שם ובתשובת עמודי אש בחידושיו על ירושלמי סוף פסחים תמהו על דברי הרמ"ע. 

מכל מקום כתב בשו"ת ציץ אליעזר חלק ז' (סימן כד אות ג) וחלק כ' (סימן יג אות ה) שנדמה שכדאי הוא הרמ"ע מפאנו לסמוך עליו בשעת הדחק, כל שיש צורך ונחיצות לגידול הן לצורך הכלל והן לצורך הפרט.

ועוד הוסיף שם, שבכלל נראה שבישובים החדשים שכל עיקר הווסדם ויסוד בסיסם מראש הוא גם על דעת כן שיהא להם מקור לקיום ופרנסה מגידול בהמה דקה, אם כן יש לומר שבאופן כזה מותר הגידול לכל הדעות וגם כשרועים אותם על ידי עצמם, משום שעל דעת כך הגיעו לשם כל המתיישבים ועל דעת כך קבלו שטחי האדמה והשדות שמסביב ומחלו מראש זה לזה על מה שיאכלו או ישחיתו בשטחי שדותיהם [או מה שהסכימו מראש על תשלום שישלמו עבור ההשחתה] במדה שלא תועיל השמירה שלא יאכלו או ישחיתו, וכן כשישנם ישובים סמוכים זה לזה גם כן מוחלים מראש אחד לשני על כך. וכידוע לא מרחיקים לכת במרעיתם מסביבות הישוב או הישובים הסמוכים, ולכן מועיל במה שמוחלים אלו לאלו, ומותר, והמדובר בתלמוד הוא כשכל אחד לבדד ישכון ובאין סידור והסכמה כללית לגידול הבהמה דקה. 

וראה עוד https://www.hidabroot.org/question/132379

בברכה,

הלל מאירס