שלילת הגשמת הא"ל

בס"ד
 
שלום וברכה,
 

אשיב תחילה על שתי שאלותיך האחרונות, כי הן פשוטות יותר להבנה.

הנביאים ראו חזיונות, אשר העבירו להם בדרך משל וציור רעיונות גבוהים וחשובים על מלכות שמים ודרכי ההשגחה. ויחד עם זאת, הנביאים חזרו והדגישו שאף ציור או משל לא יכול להמחיש את מציאות האלוקים. כך לדוגמה, הנביא ישעיהו כתב על הקב"ה (מ, יח): "ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו, הַפֶּסֶל נָסַךְ חָרָשׁ, וְצֹרֵף בַּזָּהָב יְרַקְּעֶנּוּ". בהמשך הוא כותב (כה): "ואל-מי תדמיוני, ואשווה... שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" - כלומר, לא קיים משהו במציאות שיכול להמחיש את אלוקים באמת. 

אמרו חז"ל שלעיתים "מדברת תורה כלשון בני אדם", לדוגמה בספר דברים (לב, מא): "אם שנותי ברק חרבי", וכי האלוקים הורג בחרב? והרי ראינו בתורה שאלוקים אינו הורג בחרב, אלא מכאן נוכל להבין שדימויים אלה נאמרו כמשל דרכו נוכל להבין בשכלנו את הרצון האלוקי. בספר דברים גם נאמר "כי ה' אלוהיך, אש אוכלה הוא" ואין הכוונה שה' הפך לאש, אלא שנאמר הדבר בדרך משל המביעה את היראה מה' כמו מאש.

משה רבינו ראה את אלוקים על הים כגיבור מלחמה, אך לאחר מכן ראהו כשליח ציבור עטוף בסיני. הנביא דניאל (ז,ט) מספר שראה את הקב"ה "לבושיה כתלג חיוור", זאת כאשר הנביא ישעיהו (סג, א) מספר שראה אותו "חמוץ בגדים מבוצרה" (כלומר בבגדים מגואלים בדם, שמלמדים על המלחמה הגדולה שתיעשה באדום). מכאן אנחנו רואים שבחזיונותיו לנביאים, האלוקים פושט צורה ולובש צורה במראה נבואי. 

לאלוקים אין דמות, אך הוא מסוגל לייצג עצמו בדמות המתאימה ביותר לחזיון הנביא. בישעיהו (ו, א) נאמר "ואראה את ה' ישב על כסא רם ונשא", וביחזקאל (א, כו) נאמר "כמראה אדם עליו מלמעלה". כל אלו ספרו על האלוקים בחזיון נבואי. זוהי הדרך של האלוקים להתגלות בחיזיון באופן שמראה את דרכי השגחתו בעולם. 

לשאלתך השנייה,

כאשר ה' נגלה לעיני אדם וחווה, הוא לא נגלה בדמות או צורה, אלא באופן של נבואה הנשמעת בלבד. לכן כאשר שאל ה' את האדם הראשון מדוע הוא הסתתר מפניו, השיב האדם: "ויאמר את קולך שמעתי בגן ואירא כי עירום אנכי ואחבא" (בראשית ג, י). שים לב שכתוב בפירוש "את קולך", כיוון שלה' אין מראה ודמות! קול הוא כמובן קול של נבואה.

בפסוק שהזכרת נאמר: "וישמעו את קול ה' אלוקים מתהלך בגן לרוח היום" (בראשית ג, ח). אילו היה ה' מתגלה בצורת דמות או מראה, היה צריך הפסוק לומר "וישמעו את ה' מתהלך", ולא היה אומר "את קול ה' מתהלך". מומחש כאן קול ה' מתהלך בגן, אך ממתי 'קול' יכול ללכת? 

אלא הכוונה במילה "קול" היא לגילוי השכינה, כפי שמבאר הרמב"ן על הפסוק: "והוא ענין גלוי שכינה במקום ההוא או הסתלקותו מן המקום שנגלה בו". לכן נאמר בפסוק "וישמעו" ולא נאמר "ויראו".

כעת אפנה לשאלתך הראשונה, מה פירוש הפסוק שאמר ה' למשה: "לא יראני האדם וחי"?

'לראות', יכול להתפרש באחד משני האופנים: ראיית הצורה החיצונית או ראיית האופי והפנימיות. בהקשר זה, הכוונה כמובן לראיית מעשיו של הקב"ה בעולמו, האופן שבו הוא שופט את נבראיו ומטיב להם באחריתם, ובלשון חכמים: מידת הדין ומידת הרחמים - הם כביכול ראיית ה' וכבודו.   

משה רבנו ביקש לראות את תכלית מעשי ה', ולכן כאשר ביקש לראות את ה', השתמש בלשון זו: "ויאמר הראני נא את כבודך" (שמות לג, יח) - "שביקש לראות מתן שכרן של מצוות לעולם הבא" (ילקוט שמעוני לג, שצה).

כדי להבין עניין זה, שים לב בפסוקים למילים "אחוריי" (מלשון אחור - עבר), ו"פניי" (מלשון לפנים - המשך/עתיד).

הקב"ה התיר למשה לראות את מעשיו ההיסטוריים בעולם הזה (אחוריו), אך לא התיר לו לראות את התכלית והסוף של הבריאה בגאולה והעולם הבא (פנים).

לכן ה' השיב למשה בלשון זו: "אני אעביר כל טובי על פניך, וקראתי בשם ה' לפניך, וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם" (רשב"ם: "שם אפרש לך מידותיי"), אך הוסיף ואמר: "לא תוכל לראות את פניי, כי לא יראני האדם וחי" (רש"י: "אף כשאעביר כל טובי על פניך - איני נותן לך רשות לראות את פניי"). 

כלומר, ה' הראה למשה את כל דיניו בהיסטוריה (ראיית גבו) אך לא הראה לו את דיניו מלפנים (לאן הם מובילים ומה תכליתם הגדולה בתיקון הבריאה).

המשמעות העמוקה של הדברים היא, שמשה ראה חשבונות שמים היסטוריים לאורך אלפי שנים, אך לא הבין תכליתם הסופית. לדוגמה, כאשר ראה את רבי עקיבא נהרג במיתה משונה, שאל את הקב"ה: "זו תורה וזו שכרה?", והקב"ה השיבו: "שתוק, כך עלתה במחשבה לפני" (בבלי מנחות כט ע"ב). הקב"ה הסתיר ממשה רבנו את תכלית המעשים, וטובתם הגדולה לעתיד לבוא. במילים פשוטות יותר: משה רבנו זכה לראות איך כל חלקי הפאזל, אך לא זכה לראות את התמונה הסופית שיצאה מן הפאזל. על ראיית התמונה בשלמותה נאמר: "לא יראני האדם וחי".

לא ניתנה רשות לאדם בעולם הזה להבין את כל מעשי ה' ותכליתם הגדולה, אך במותנו נבין.

אמרו חז"ל שאנשים בחייהם אינם רואים ומבינים את ה', אך במיתתם רואים ומבינים את סיבת מעשיו. לכן בעולם הבא מודה הנשמה על חייה בעולם הזה, ואפילו על הייסורים, כאשר היא מבינה את תכליתם הטובה בחשבונות שמים (פסחים דף נ, עמוד א): "לא כעולם הזה העולם הבא: העולם הזה - על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת. לעולם הבא כולו (אומר): הטוב והמטיב".

בברכה,
דניאל בלס