הכל לטובה

שלום וברכה

קטע ממאמרו של חברי הרב מנשה ישראל כל התלונות המרירות הקושיות השאלות והתמיהות למקרי האסונות הגדולים ולאובדן נפשות לרבואות - באות ברובן מבעלי השקפה, שחיי האדם בעשרות שניו הם כ-ל ע-ו-ל-מ-ו, ועל פי מחשבה זאת מתייצבת לה השאלה: איזה `יושר` הוא זה אם ניתנת לאדם רק קצבה של שבעים שנה או אפילו מאה שנה, ולמה תהיינה הימים הקצרים האלה מלאי רוגז ודיכאון, ולא עוד אלא שמכלל שבעים שנים אלו יקצצו בבשר החי באסונות כאלה ואחרים, מדוע תהא כזאת, וכאן בדיוק השגיאה היסודית הממררת את לב האדם, כי ברור שהעולם הזה איננו אלא מעבר, גשר מקשר בין מה שהיה לפני הלידה לבין מה שיבוא אחרי המיתה, לא כאן החיים המקווים ולא בכדי לעשות `חיים` בעולם הזה יצר הקב"ה את המערכת המופלאה ששמה `עולם`, ולא כאן נקוה לטוב ולאושר, כי לא פה המגמה והתקוה, שאם רק בשביל זה נוח היה שלא להבראות, ולמה לנו לדעת ולהיות חכמים שהכל הבל הבלים, וגם לדעת שסוף הכל לקבר, הרי אם כבר לעשות חיים כאן, היה יותר מושלם להעלים מעמנו את כל הטרגדיה של `מוות`, ובוודאי שלאלוקים פתרונים איך לברוא את העולם באופן שהחיים לא יצטרכו להתמודד עם הדילמה של `מוות`. וכשמתברר לאדם שהחיים עלי אדמות אינם אלא מכשיר לחיים העתידיים בעולם אחר, ושם החיים באמת רחבים ומזהירים, הרי שבין רגע נפלו כל השאלות והיו כלא היו.

משלו של החפץ חיים ידוע, בני אדם הנוסעים באוניה בכדי להגיע למטרה מסויימת לא יתלוננו כל כך על קשיים שיתעוררו במהלך ההפלגה, כשהאוכל לא מצויין, והאוניה קצת מתנועעת, הם יעדיפו להגיע למטרה במהירות יתר גם במחיר ויתור על נוחיות במהלך ההפלגה, לא כן אלו המפליגים באוניית תענוגות, שאין לאוניה מטרה, אלא השהות באונייה היא היא המטרה, כמובן שהנוסעים יקפידו מאוד על הנוחיות במהלך ההפלגה כי הרי לשם כך הוציאו כספם בכדי להפיק את מירב ההנאה מההפלגה עצמה, וכך מפולגים באי העולם בין אלו המתייחסים לחיי העולם הזה כהפלגת תענוגות, שלבם אוכל אותם לנוכח קשיים ואי נוחיות, לבין אלו שהחיים בעולם הזה הינן רק כהפלגה למטרה מסויימת שמוכנים לוותר על נוחיות בכדי להגיע יותר מהר, וכלל לא עולה על דעתם להתלונן על חדר לא הכי הכי.

ימי שנותינו בעולם הזה, הינם ביחס להחיים שאחרי החיים, פחות מהרף עין, בחיים של מאה שנה `הרף עין` זה ג"כ משהו, שלשת מיליארדי שניות ישנן בחיי מאה שנה והרף עין היא אחת מהן, אבל מאה שנה ביחס לחיי נצח אינם כלום!. בברכה - בנימין שמואלי